תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש לאנשי הצבא, עם לימוד לעבודת השם:

[ידוע] פתגם הבעל שם טוב [מייסד שיטת החסידות], שכל ענין שרואים [בעולם] - מהווה הוראה במילוי תפקיד האדם, על אחת כמה וכמה ענין תמידי (הנמשך זמן ממושך).

[כך גם הלימוד מאנשי הצבא לעבודת האדם לקונו:]

נקודת הצבא ויסוד קיומו - קבלת עול. 

[והנה בצבא הרי] אפילו בפקודה שכלית - אסור לחכות ולמלא אותה עד שיתבונן ויבינה בשכלו (ועל ידי זה יכול לסכן כל הצבא והמלחמה) - כי אם העיקר ה"נעשה" [לציית מיידית להוראת המפקד].

כך הוא גם בנוגע לחייל שהוא חכם גדול בתכסיסי מלחמה - מוכרח "נעשה" [-ציות מעשי] קודם ל"נשמע" [-הבנת והפנמת הפקודה].

כל זה הוא אפילו אם המפקד הוא בעל מום רחמנא ליצלן ומלא חסרונות וכו' ובלבד שיש לו "סמיכה" (שהועמד כמפקד) על ידי הגנרל הראשי.

וככנזכר לעיל הרי בקיום כל זה תלוי הגורל של כל המדינה.

ואם במפקד בשר ודם כך, על אחת כמה וכמה במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא [שיש לקיים הוראות ומצוות הבורא, לציית לעשיית המצוות עוד טרם שמבינים].

מקור: אגרות קודש חכ"ד ע' רפ

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש אדות יהודי שהתקרב לתורת החסידות, אך בחר שלא לזהות את עצמו ככזה בגלוי:

במענה על מכתבו . . בו כותב אודות המיועד להיות גיסו, ומה שאמר לו בנוגע ללימוד החסידות ועניניה שעושה ענינים אלו בהצנע וכו’.
 
והנה אף שבדורות קודמים היתה הנהגה זו ענין, ובפרט שלא יהיה "מיחזי כיוהרא" [=נראה כגאוה], הנה בתקופתנו זו רואים במוחש, אשר אף שפשוט שאין צריך להיות הענין להבליט זאת וכיוצא בזה, אבל כשמתנהגים בגלוי ב[אופן] הנ”ל - הרי זה מחזק ומקשר יותר את המתנהג לענינים אלו, בידעו שכבר נתפרסם ששייך הוא לחוג זה ולהנהגות אלו, ולא נאה להיות מתחרט לפתע פתאום וכו’.

וכיון שצריך האדם להשתדל בכל הצטדקות שלא לבוא לידי נסיון, ועל כל פנים למעטם עד כמה שאפשר, הרי גם הנהגה חסידותית בגלוי היא אחד האמצעים להחליש את הנסיון, וקל למבין.

מקור: אגרות קודש חט”ו ע’ רנד-ה

תשובה:

מכתב מענה מהרבי מליובאוויטש על שאלה בעניני שלום בית:

מאשר הנני קבלת מכתבו . . בו כותב על דבר חמיו וחמותו שיחיו והיחסים [של חוסר שלום בית] שביניהם.

בכלל ב[מקרים] כגון זה לא רגיל לענות למי ששואל בעד אחר, בהביא בחשבון רצינות ענין של שלום בית.

ואין כאן ענין של חוסר אמון וכיוצא בזה, כי אם על פי מה שנאמר "לב יודע מרת נפשו", מה שאין כן [אדם] אחר, אפילו מהקרובים ביותר, שלכן לא תמיד הוא יכול למסור המצב בפרטיות הדרושה.

בכל זאת, על פי תוכן המענה לקמן, אפשר למסור אותו גם על ידי אחר, ובפרט קרוב משפחה.

והוא אשר בכגון זה מנהג ישראל הוא לספר המצב בפרטיות לרב מורה הוראה בסביבתו, בכדי שאם ימצא לנכון יוכל לבוא בדברים עם שני הצדדים ככל הדרוש, והרב יורה להם דעת תורה.

מקור: אגרות קודש חל"א עמ' עא

תשובה:

במענה למכתבו, בו כותב אודות דברי האסטרולוגים וחזיונותיהם, ושזו אחת השאלות המציקות לו תקופה ארוכה, ולא זה לבד אלא, כאילו (בלשונו) ״סוגיה זו מעסיקה אלפי בני נוער בעולם״,

לא ידוע לי כלל שכל כך הרבה בני נוער עסוקים בחזיונות כהנ״ל, אלא שאפילו נפש אחת עולם מלא,

והמענה בזה פשוט:

ידוע הכלל (—הפסוק) "אדם לעמל יולד", ובסגנון אחר: כל אדם צריך להשתדל (לעמול) להוסיף טוב ואור וקדושה בעולם שמסביבו, וכיון שהמעשה הוא העיקר, לא די שיהיה לאדם לב טהור ומחשבות רצויות ודבורים נכונים, כי העיקר הוא שיתורגם כל זה במעשים בפועל.

לברר מהו הטוב האמתי, היינו הטוב והישר בעיני בורא העולם, הרי נתן לנו את תורתו, תורת-אמת, הנקראת תורת-חיים, כלומר הוראה בחיים, ובה הוראות בנוגע לכל אחד ואחת ובנוגע לכל ענין וענין. ובכדי להקל הבירור בזה, באו גדולי ישראל, מורי הנבוכים, וסגננו הוראות אלו בלשון קלה ומובנת לכל, עד שבסגנון הידוע - "כשולחן ערוך לפניהם", אשר כשמו כן הוא, ספר השולחן- ערוך.

ונוסף על העיקר, שבשביל יהודי, בן או בת עם הנבחר, אשר בורא העולם בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, וקדשנו במצוותיו, זהו הטוב האמתי,

לא רק לזכות לחיי עולם בעולם הבא שכולו טוב, אלא גם בעולם הזה, בחיי היום-יום, חיים הראויים לשמם, כיון שזהו גם הדרך לקבלת ברכות ה', ופרשה מפורשת היא בתורתנו, תורת־חיים ותורת־אמת: "בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם בעתם גו׳״ - כל הברכות המפורשות בפרשה זו.

מהאמור מובן שאם באמת דואג הוא לקיום העולם היהודי, והרי כל יהודי בחזקת כשרות וכיון שכתב בזה בודאי כן הוא, תיכף ומיד יוסיף בהליכה בדרך התורה ומצותיה, וישפיע בכיוון זה בכל מקום שידו מגעת, ובפרט בחוגי הנוער העסוקים בסוגיה שלו האמורה, ובהסברה נוספת, אשר חבל על בזבוז זמנם בענין שאינו שייך להם כלל, ובפרט מאחר שהכל בחשבון, וגם ימי האדם בחשבון, הרי כל רגע שמבזבזים אותו ללא צורך, גורע מהזמן שהי׳ צריך לפעול בו להרבות טוב בעולם, והיא אבדה שאינה חוזרת.

בברכה שבהקדם יתמסר לפעילות האמורה במרץ המתאים ללא ליאות ובעקביות, וה׳ יצליחו.

מקור: מכתב מכ"ז סיון ה'תש"מ

תשובה:

...יש לעבוד את ה' באופן של "עבדו ה' בשמחה", וכמבואר ב[ספר ה]תניא בכמה מקומות,

וכשיסיתו היצר הרע איך אפשר לו להיות בשמחה בידעו מעמדו ומצבו [הרוחני הירוד] ימשיכהו לספר תניא קדישא בו מבואר בארוכה שאין לערב שמחת הנפש בעצבון הגוף (ויעוין רמב"ם סוף הל' לולב), ואיך שלכל ענין יש לו זמנו [כך שחשבון הנפש הוא רק בזמנים מסויימים],

וכשעומדים בתוקף הרצון ואוחז בעבודה מתוך שמחה - מצליחים גם בזה ובתוספת מיוחדת הסיוע מלמעלה (ע"פ המבואר בזהר הק' ח"ב קפ"ד ע"ב ד"ה חדוה דבר נש כו' עיי"ש היטב).

המחכה לבשורות טובות בכל האמור ומתוך שמחה אמיתית ופנימית.

מקור: אגרות קודש עמ' שצה-ו

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש, על הבטחון והשמחה למעט ההעלמות וההסתרים:

מאשר הנני קבלת המכתב . . וכיון שנמצאים אנו בימים המסוגלים של חודש ניסן הוא חדש הגאולה, תקותי שיבשרוני טוב מהטבה בכל הענינים, שזהו ענין יציאת מצרים בכל יום ויום, יציאה מענינים המגבילים מצירים ומעלימים, ובזה כמובן גם עניני בריאות הגוף וכלשון הרמב"ם "היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא".

ובודאי מיותר להאריך שככל שהבטחון חזק יותר יותר מוקדם רואים זה ובמדה גדולה, וביחוד בידעי משפחת זוגתו תחיה על פי המכתבים, בטח מיותר בשבילה האריכות, לא רק בהכרח ענין הבטחון אלא שגם עבודה קלה היא לפי ערך,

שהרי המתבונן בעיניים פקוחות, רואה השגחת השם יתברך וחסד השם יתברך יום יום, - אף שבחיים נמצאים גם עניני העלמות וקישוים, שהרי חיים אנו בעולם הזה שהוא עולם גשמי וחומרי עולם תחתון במדריגה וכמבואר בארוכה ב[ספר ה]תניא ובכמה מקומות, הרי נותן בורא העולם כחות לכל אחד ואחת מבני ישראל, שלא להתרשם מזה, ובשמחה ובטוב לבב ללכת בדרכי התורה יום יום וצעד אחד צעד,

ואדרבה הבטחון והשמחה הם עצמם ממעטים ההעלמות והסתרים, ורואים במוחש שמלכתחלה לא היה בזה אלא ענין של נסיון.

בברכה לחג הפסח כשר ושמח ולבשורות טובות.

מקור: אגרות קודש חי"ז ע' כח

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי שהיה במצב כספי דחוק:

במענה למכתבו . . בו כותב אודות מצבו בנוגע לחובות [הכספיים] שנכנס להם בקשר עם לקיחת הדירה לפני זמן, ועומד בהתלבטות איך לצאת ממצוקה זו.

אבל מובן שהרעיון שכותב למכור דירתם עתה ולקחת דירה יותר קטנה, הנה מלבד שכפי שמזכיר גם הוא במכתבו, כרוכה בהפסדים ניכרים וכפי שהראה הנסיון על ידי זה גם לא יוצאים ממצוקת חובות, עוד והוא העיקר שלאחרי שגרים כמה זמן בדירה כמו עתה, הרי המעבר לדירה יותר קטנה, מביאה לנמיכת רוח וכו’ וכמובן מהתנועה לטוב [בנפש] בזה [-כשעוברים לדירה נאה יותר] וכמאמר רבותינו [זכרונם לברכה] "שלשה דברים מרחיבין דעתו של אדם" [ובין השלשה - "דירה נאה"].

ולכן צריך היה להשתדל להשיג הלואה לזמן ארוך יותר ובתנאי תשלומים נוחים יותר ועל ידי זה יוכל לאט לאט לצאת מן המצוקה אשר בחוץ ובענינים חיצוניים מבלי לנגוע בדירתו בפנים ובהרחבת הדעת הקשורה בזה כנ”ל.

מקור: אגרות קודש חי”ז עמ’ רמ

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש, לתורמים שנדבו מכספם להדפסת ספר משיחותיו הקדושות של חמיו כ"ק אדמו"ר הריי"ץ:

אתם, על ידי [תרומתכם הכספית] אפשרתם הדפסת ספר השיחות הזה [של חמיו של הרבי], הפכתם ספר המכיל תורה ומדות טובות נגיש לאלפי אנשים, ואשר חלק מסויים מהם יושפע במציאת הדרך הנכונה ומענה על הבעיות שלהם בעולם הזה.

לכן, זהו ענין שמביא עמו, נוסף לקרן בעולם הבא, גם פירותיהם בעולם הזה ברוב טוב גשמי ורוחני.

...להבין את המבואר במכתב - במשל:

מלך גדול ששלט על כל העולם, יצא פעם מארמונו, פגש ילד בשם ישראל ואומר לו: אני מבקש ממך, שאתה תמצא את היהלומים המתאימים לכתר שלי, כדי שליובל ההכתרה שלי הכתר יהי' באמת יפה ומפואר. ישראל עשה זאת, זנח את משחקיו, מצא והביא את האבנים הטובות. מומחים ליטשו אותן וקבעו אותן בכתר ולהכתרה המלך נשא את הכתר, וכולם התפלאו על יופיו.

שכרו של הילד נקבע - שכאשר הוא יגדל ימנה אותו המלך לשר הנעלה ביותר, מעל כל השרים.

למחרת ישראל לא מצא את ארוחתו בזמן הרגיל והוא התחיל לבכות: אני השגתי את האבנים הטובות למלך, והוא לא מוודא שארוחתי לא תתאחר היום. אבל כאשר גדל - הבין שהשכר האמיתי הוא זה שעשו אותו משנה למלך. הנמשל ברור [בנוגע למצוות בכלל, על השכר הגדול בעולם הבא].

בהמשך לנזכר לעיל - משל על הסוג השני במצוות [כאשר מזכים את הרבים]: המלך ביקש מישראל שיעשה לו טובה אישית, ויתן לילדים שלו - של המלך - אוכל. ישראל זנח את כל הדברים הנוגעים לו וביצע את בקשת המלך.

לכן השכר, נוסף על השכר עבור מילוי בקשה של מלך מלכי המלכים, הוא גם שישראל לא יעמוד בצד רעב כאשר אחרים מקבלים את מזונם ע"י ההשתדלות שלו - של ישראל -, אלא גם הוא יושב ליד השולחן.

והנמשל שוב ברור.

מקור: תרגום מאגרות קודש ח"ב אגרת רפא

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי שביקש עצה לגבי הקשיים שלו בדיבור:

במענה למכתבו . . בו כותב על דבר הקשיים שיש לו בדבורו.

והנה בכלל בא זה ממצב העצבים ("נערווען") לכן כדאי שישאל דעת רופא מומחה בזה, ולמלא הוראותיו. ומהנ״ל מובן שככל שיתחזק בבטחונו בבורא עולם ומנהיגו, אשר משגיח הוא על כל אחד בהשגחה פרטית, ולכן אין מקום לדאגה והתרגשות וכו׳ שהרי ה׳ נצב עליו ושומר עליו, וה׳ הוא עצם הטוב, שמטבע הטוב להטיב, יתמעטו ההתרגשות והפחד, ועל ידי זה גם יוטב אופן דבורו.

כן מהעצות הטכניות לזה הוא גם כן, שבאם מרגיש שתיבה בה עומד [לומר], קשה עליו לבטאה, לא ירצה לכפות על עצמו לבטא אותה דוקא עתה, כי אם יתחיל מהתיבה או שתים שלפניה, או ידבר בענין אחר, וכשנשמטים מהמתיחות, אז בדרך ממילא חלה הטבה.

ובהיות אשר לכל ענין צריכים לסייעתא דשמיא, הנה ישמור על התקנה של אמירת שיעור תהלים חדשי (כמו שנחלק התהלים לימי החדש) בכל יום אחר תפלת הבקר, ובכל יום חול קודם תפלת הבקר, יפריש כמה פרוטות לצדקה, וכן יבדקו את התפילין שלו, שתהיינה כשרות כדין.

מקור: אגרות קודש חי"ח ע' צג

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש אודות הלימוד מספירת העומר לחיי היום יום:

...אנו אוחזים הרי כעת באמצע ימי הספירה [-של ספירת העומר]. מכל דבר אפשר ללמוד הוראה בעבודת השם יתברך, ובפרט ממצוה אפשר ללמוד הרבה מאד.

הספירה גם מלמדת אותנו, בין עוד הרבה ענינים, שהזמן הנו יקר ושיש לספור ללא הרף. ואם מחסירים פעם, גורם הדבר נזק לא רק ביום החסר, אלא גם בימים ובשבועות אחר-כך.

לאידך, משום כך, כאשר אכן סופרים - גם הימים הבאים מבורכים. ואומרים 'אלקינו' - כוחנו וחיותנו, 'מלך העולם' - הוא מנהיג את העולם (במילא מובן, שהוא צריך לתת, ויתן, כל טוב לאלו שהוא מכנה 'בני בכורי ישראל').

האמור לעיל הוא בנוגע לכל אדם, ובפרט אצל כאלו אשר יש להם השפעה על רבים, שפעולותיהם משתקפות בכמה וכמה מישראל.

ובפרטי פרטיות אצל אלו שכבר הצליחו בהשפעתם על הרבים, הם ודאי צריכים לנצל כל הזדמנות ואף לחפש הזדמנויות חדשות כדי לפעול בחיזוק התורה והיהדות והפצת התורה ותורת החסידות.

וכבוד קדושת מורי וחמי אדמו״ר הכ״מ הבטיח, ש"חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם".

מקור: תרגום מאגרות קדש ח"ג ע' רפז