התמודדות עם תחושת חוסר הצלחה

תשובה:

מכתב חיזוק מהרבי מליובאוויטש לחייל שהיה שרוי בעצבות שחווה חוסר הצלחה בענייניו:

במענה למכתבו, בו כותב איך שלפני זמן היה שרוי בעצבות ורואה הסיבה בזה שלפי דעתו, בכמה מעניניו אינו מצליח וכו׳ וירא שלא יבוא למצב רוח כזה גם בעתיד, ושואל עצה בזה.

אף שאינו כותב מצבו בעניני יהדות לימוד תורה וקיום מצותיה, מעמידו הנני על חזקתו [הטובה], כלשון חכמינו זכרונם לברכה "שליח - עושה שליחותו!", והרי כל אחד ואחד מישראל "שלוחו" של מקום הוא בורא עולם ומנהיגו, לחיות חייו בעולם זה מתאים להוראת תורתנו תורת עולם ותורת חיים.

ועל פי האמור בודאי שלא רק יודע כי אם גם מקיים הענין של "ברכות השחר" שכולן מתחילות בנוסח "ברוך אתה", זאת אומרת - הבעת תודה, וגם לפני זה, [מיד בהשכמת הבוקר, אומרים] "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי". במלים אחרות, אשר החזרת הנשמה וחיים חיותו של האדם עלי אדמות יש בהם ענין להבעת תודה ליוצר האדם ומנהיגו,

אלא שמטעם הידוע ליוצר האדם, בחירה חפשית ניתנה להאדם, האם לחיות חייו באופן המתאים לפניו, בכדי שיהיו החיים ראוים לשמם, חיים מלאים תוכן טוב וקדושה. וכשניתנה הבחירה, בודאי שניתנו הכחות והאפשריות לכל אחד ואחת להביא את כל זה בפועל, ורואים במוחש, שאף שכמה פעמים עושים באיזה ענין ואין מצליחים, אין זה הוכחה כלל, שגם בעתיד יהיה כן, ואפשר שבפעם הנוספת, אף אם הוא פעם המאה או פעם המאה ואחד דוקא, אז יצליח ובהצלחה מרובה.

ומובן שאין כוונתי לבאר השקפת עולם על פי התורה באופן עיוני לבד, כי אם שכן הוא בפועל בחיי המעשים של כל אחד ואחת מאתנו. ובלבד שהאדם יעשה המוטל עליו, ואין דורשים ממנו אלא לפי כחו, ואז סוף סוף יצליח, ואין לך אדם שהוא כלשונו במכתבו "לא מצליח", כי אם החילוק הוא בין האדם העצל ובין אדם שמשתמש ומנצל האפשרית והכחות הניתנים לו בעין יפה על ידי בורא העולם.

ומובן וגם פשוט שבכל זמן זקוקים לברכת השם יתברך וכל הוספה בעניני תורה ומצות מוסיפה בברכות השם יתברך במצטרך לאדם.

מקור: אגרות קודש חי"ח ע' רטו