תשובה:

ע"פ המקובל והמסורת נמצאים אנו בשנת ה'תשי"ט מבריאת העולם, ואיך זה יתאים ל"ספירת המדעים".

המענה בקיצור ע"ז: כל המדעים אפי' אלו שכביכול נקראים מדעים מדוייקים, מיוסדים הם על הנחות שאין עליהם כל יסוד, כ"א הסכם בלבד, במדה הכי גדולה, כן הוא בהנוגע לענין המדע, דחקירת דברי ימי התפתחות האדמה. ומההנחות בו: באם נסכים שחוקי הטבע לא נשתנו כלל וכלל וכמו שהם עתה בשנת ה'תשי"ט כן היו כל זמן המצאם בעולם, בלי שום שינוי, באם נסכים שלחץ האויר וגודל החום וכמות הרדיום ועוד כמה מאות ואלפים ענינים בארץ היו לפ"ע כמו שהם עתה, ועוד ועוד כמה הסכמות שאין עליהם כל ראיה, והעיקר - באם נניח שבריאת העולם אי אפשר שתהי' באופן מסודר ומפותח כ"א דוקא בריאת כמה אטומים שלאחרי הבריאה צריכים להתחבר אחד להשני, וחבור זה אפשרי רק באופן וקצב דעתה שלא נשתנו כלל וכלל ואפילו כשהי' העולם תוהו ובוהו, אזי דרוש מספר שנים כך וכך עד שיצא העולם מגדר תוהו ועד שיעשה חי ומדבר וכו'. ובאם בטל חלק הנחות האמורות, אזי בטלים כל מסקנות המדעים, ומה מקום בשכל לומר שא"א להקב"ה לברוא בן אדם כאדם הראשון כמו שהוא - אלא מוכרח לברוא רק אטומים שיתקבצו אח"כ זה אל זה מעצמם וכו'?!

כתבתי כל הנ"ל בכדי לפייס את דעתו, אבל כנ"ל לא זו הדרך ולא זו השיטה בקושיות כי אם ילמוד תורה ויקיים מצות, ואזי יצליח בעניניו בכלל ובהבנת והשגת השקפת עולם בפרט.

מהנכון אשר יבדקו את התפילין שלו וכן אשר ישמור על שלשת השיעורים דחומש תהלים ותניא הידועים, אשר שמענו כ"פ מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אשר שוים הם לכל נפש וסגולה לכמה ענינים.

אגרות קודש,כרך יח, ו'תתקסט

תשובה:

נצטערתי לשמוע מהבהלה בריצה לרופאים במשך כל היום כולו ועל דבר שאין לזה כל יסוד, ופליאה גם על בעלה הרב שי' למה זה ועל מה זה משתמשים הם בענין הזריזות במקום שאינו צריך, ואם בכלל הזריזות מעלה היא, אבל מלבד זאת שהבהלה בכ"א חסרון הוא הרי גם זריזות לאו בכל ענין מקומו הוא, עליהם להיות בטוחים בהשי"ת המהווה מקיים ומחי' את כל העולם ומלואו ובפרט את כל אחד ואחת מישראל עם קרובו אשר ישלח לה בריאות הנכונה וביחד עם בעלה הרב שי' יגדלו את בנם שי' לתורה לחופה ולמעשים טובים, ואף שצריך לכל דבר גם כלי בדרך הטבע, היינו לשאול דעת רופא ולמלאות אחרי הוראתו, אבל ה'פארקאכקייט אין דעם והפלפול והשקלא וטריא בדיעות הרופאים וההעמקה בחכמת הרפואה ועניני', הרי אין זה ענין אלא רק לאותם אשר פרנסתם היא בזה, כדי שיוכלו לעשות מלאכתם באמונה עפ"י ציווי התורה ורפא ירפא, אבל השאר הנה עליהם להשתמש בשכלם ובכח הבנתם ודעתם כמה שחוננם השי"ת אם בעניני תורה ומצות או בדברי הרשות שאפשר להפכם לענין של מצוה, אבל הדאגה והמרה שחורה אין זה אלא דברים המזיקים להבריאות, הן בריאות הגשמי והן בריאות הרוחני ומטרידים ומבלבלים אותם מלמלאות תפקידם ושליחותם בעלמא דין, והשי"ת יזכה אותה ואת בעלה הרב שי' להיות בהם הסימנים דעמא פזיזא בענינים של תורה ומצות והמתינות והישוב הדעת בשאר עניניהם ויהי' להצלחה בגשמיות וברוחניות,

בברכה לבריאות הנכונה.
אגרות קודש, כרך ו, א'תריט

תשובה:

במענה על מכתבו מג' תשרי, בו כותב אודות... ואשר עולה במחשבת מי שהוא, שעשו לה כשפים ר"ל וכו' ושואל דעתי בזה.

והנה יאמר להאשה הנ"ל אשר תסיח דעתה לגמרי מכל הענין, ותקבל על עצמה להיות זהירה במצות השם יתברך ויתעלה בכלל, וביחוד במצות המסורות לנשים ובעיקר בדיני וחוקי טהרת המשפחה, נדה, הפסק טהרה, טבילה במקוה כשרה דוקא, ולא ממימי העיר וכו', ותרבה בהכנסת אורחים כפי יכולתה, והבעל שלה יבדוק את התפילין שלו וכן את המזוזות בביתם שיהיו כשרות כדין, ובכל יום חול קודם תפלת שחרית יתן איזה פרוטות לצדקה, וכשיחליטו לעשות כל האמור לעיל בלבב שלם ויתחילו בזה תיכף ומיד, הנה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ישמרם מכל צרה וצוקה ח"ו, ויגדלו את ילידיהם שיחיו לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

בברכת חתימה וגמר חתימה טובה ולבשורות טובות בכל האמור לעיל.

אגרות קודש , כרך יב , ג'תתט

במענה על מכתבו מט"ו כסלו, בו כותב ראשי פרקים מאשר עבר עליו, ומה שתולה ומזכיר בעניני מכשפים כשפים וכו'.

הנה יסיח דעתו מזה לגמרי מכל וכל, ויתחזק בבטחונו בהשם יתברך המשגיח על כל אחד ואחד בהשגחה פרטית, אלא שצריך לבדוק את התפילין שלו וכן את המזוזות בדירתו, ובכל יום חול לפני התפלה בבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה, ולאחרי התפלה בבקר, וגם בש"ק ויום טוב יאמר השיעור תהלים חדשי - כפי שנחלק התהלים לימי החדש -

ובמ"ש אודות התיקון. - הנה לכל לראש צריך להתעסק במרץ בענין שידוך עם אשה כשרה, ושיהיו דבר תורה חקוקים בזכרונו, זאת אומרת שידעם בעל פה, ומהם איזה פרקים משניות ועכ"פ פרק אחד מספר תניא קדישא (וע"פ מ"ש בלקוטי תורה לרבנו הזקן סוף פרשה קדושים), וכן ינהג בעניני תעניתים של דבור וכיו"ב, אבל מושלל בתכלית עניני תענית מאכילה ושתי' שזהו היפך תורת הבעל שם טוב, החסידות, וכוונתי בתענית של דבור הוא ע"פ מ"ש בספר תולדות מוהר"ש סוף עמוד ע"ב, אבל פשוט שצריך להיות בלי הבלטה והרגשה, שלא ירגישו הרואים, ובאופן המתאים עליו להשתדל במרץ הכי גדול גם כן לעניני חינוך בני ובנות ישראל על טהרת הקדש.

בודאי משתתף בהתועדות חסידותיות הנערכות מזמן לזמן, וכוונתי בהשתתפות הוא כמובן לא בהנוגע לענינים הגשמים אלא בהנוגע שמיעת דברי התעוררות הנאמרים בעת ההתועדות, והעיקר לשינוי לטוב על ידי זה, והרי ידוע פתקא דמשמיא נחית, דברי רבנו הזקן, אז וואס א חסידישע פארבריינגען קען אויפטאן קען מלאך מיכאל ניט אויפטאן.

אגרות קודש, כרך טז, ה'תתקמב

תשובה:

אינו יכול לבאר לעצמו, שלאינם יהודים אין כל אותן האפשרויות שישנן לבנ"י.

כמה ביאורים בדבר, והביאור העיקרי הוא, שאין אתנו יודע דרכי הבורא וטעמיו ומעשיו באופן מסוים, ועל דרך האברים השונים בעולם קטן הוא האדם, הרי אי אפשר שהרגל תגיע להבנת השכל שישנה במוח, וא"א להמוח שיהי' בו ההרגש שישנו בלב. במלות אחרות: כל אבר בהעולם קטן יש לו תפקיד מיוחד, ובזה אברים זכים יותר ואחרים חומריים יותר, וענינו של כל אבר למלאות תפקידו הוא ולא התפקיד של האבר השני, וכשממלא תפקידו הוא - הרי זוהי השלימות ותכלית שלו, וע"ד האמור, הוא בהנוגע לעולם גדול, שגם אנחנו חלק ממנו, שהדומם יש לו תפקידו הוא כו' עד למין המדבר, שכל סוג ממנו יש לו תפקידו, וכביאור הזהר (ח"ג רכא, ב) שישראל באומות הם כלב בגוף, הרי א"א להיד ולהרגל להגיע לאותו ההרגש שבלב, שהיד ענינה לכתוב ולהניע והרגל להלוך וכו' וכמו שאין מקשה למה זה אי אפשר לרגל להיות כותבת ואפילו הלב אי אפשר להשיג השגת והבנת השכל, עד"ז אין מקום לקושיתו האמורה.

אגרות קודש,כרך יח, ו'תתקסט

תשובה:

כתבתי כל הנ"ל, אף, שלכאורה, מספיקות היו ג' ד' שורות, מרוב שיחי וצערי על המצב המבהיל, ורואים במוחש קיום מרז"ל אין לך יום שאין כו' מרובה על חבירו - במצב האיום באה"ק ת"ו. ונזכר הנני הרעש שהי' בהנעשה עם ילדי טעהעראן, אף שהם כלא וכאין לגבי הנעשה בילדי מאראקא, וע"י חוזה מחפיר חתום גם ע"י ב"כ המפלגות מימין שמסכימים הם לוותר עד כדי 75%. ות"ל אשר הודות להבחירות התחילו לחזור בהם מהסכם זה, וה"ה להענין דגיוס נשים ובעיקר... באלו דמפקרי' טפי, אשר בשר החזיר והשקץ והעכבר, וממש עושים ההיפך מן הקצה אל הקצה.

אגרות קודש, כרך יב, ג'תתלד

תשובה:

ההוכחה בזה מבוארה כבר בכמה ממכתבי, ולא עוד אלא - גם בספרי גדולי ישראל שנדפסו מכמה וכמה זמן, ובהבאת דוגמא מחייו הוא בפועל, ברוב המכריע של כל עניניו, כוונתי: כשעושה פעולה אפילו כזו הדורשת ממנו בזבוז מרץ או נתינת ממון וכו', אינו דורש מעצמו לבחון מקודם במאה אחוז, שבודאי תקוימנה התוצאות דבזבוז זה, אלא שסומך בזה על אחרים, ודוגמא פשוטה, כשקונה כרטיס לנסוע למקום שהוא, אינו ניגש מתחלה להמכונה ולהרכבת לבדוק אותה, ללמוד החכמה שבזה, שיהי' בטוח שיכול לנסוע בכרטיס שלו ויגיע למחוז חפצו, וכן הוא לא רק בענינים ששכר ההשקעה בא תיכף ויוכל להווכח בזה לאחרי שעה קלה, אלא אפילו בהנוגע לענינים שהתוצאות תבואנה לאחרי כו"כ שנים; כשיבקר את עצמו - יווכח, שסומך הוא לא על ידיעת עצמו, אלא על מה שמסרו אנשים נאמנים, ובלבד שלא יהיו אנשים אלו חשודים לשקר ושלא יהיו מעונינים להוליכו שולל. וככל שיגדל מספר אלו המעידים על נכונות הענין, תגדל אצלו ההחלטה שיש לסמוך עליהם, ועוד יותר, שאפילו בענינים שהם שאלת החיים, והמות, ולדוגמא נתוח רציני, ר"ל, סומכין על המנתח, באם יש בידו תעודה, שגמר לימודו אצל מנתח מומחה לפני עשר ועשרים שנה ומעידה שרופא טוב הוא, ומה טוב באם באים עוד עדים ומעידים, שהוא טיפל בהם והצליח, ובבטחה על העדות האמורה מרשים לבן-אדם לעשות נתוח הכי רציני, אף שאחד הוא ובן תמורה, וגם הוא בעצמו אומר שעלול לטעות או להכשל בהנתוח, אף שכ"פ הצליח בנתוחים כגון אלו, וכל היסוד בזה הוא שסומך על עדות של אנשים אחרים, אלא שבענינים רציניים אין מסתפק בעדותו של איש אחד או שנים או שלשה, כ"א חוקר ודורש לעדותן של הרבה אנשים, ועוד רווחה יותר הנהגה האמורה, בכל הענינים הקשורים במה שקרה בדורות שלפנים, שבזה הרי אי אפשר להבחין עתה האם כן הוא, בכל זה אין איש נורמלי שיהי' ספק אצלו בדברי בני אדם, של ג' וד' חוקרים היסטוריים ואפילו באם בפרטים סותרים אחד לחבירו, מכריע דעת הרוב ובפרט אם הרוב הוא הכי גדול - אחד לגבי עשרה מאה ואלף, שאז עדות זו מתקבלת לאמת מוחלטת.

אחרי הקדמה זו: הענין שהתורה ניתנה בסיני ע"י הקב"ה, אינה סברא שנתחדשה בתקופתנו זו שהרי שמענו אותה מאבותינו ואבותינו מאבותיהם הם, וכך עולה מסורה וסיפור זה מדור לדור, [ובכל דור נמסר הספור בנוסח מדוייק - ע"י מאות אלפים אנשים מחוגים שונים אחד מהשני בתכלית, ובכ"ז - בנוסח שוה, כי מהזמן דמתן תורה לא הי' אף פעם שהמסורה נשתנתה ואפי' מאומות העולם], ועד להדור בניהם של אלו בני ישראל שנכנסו לארץ עם יהושע, שהם שמעו מאבותיהם יוצאי מצרים, שהם עצמם עמדו בהר סיני ושמעו הקול יוצא אנכי הוי' אלקיך.

מובן וגם פשוט, שבאם הי' לפתע פתאם מתחדשת שמועה האמורה באחד הדורות שבנתיים, הרי אי אפשר שמאות אלפים יתדברו ביניהם להפיץ שמועה, שהי' הענין דמתן תורה ובודאי הי' אחד אומר לחברו; מה זה חדשה בארץ, שלא שמענוה מעולם.

כשיתבונן בכל האמור יוכל להרחיב כיוון מחשבה זו יותר, וכנ"ל תקיפה היא יותר וביותר לגבי כל הענינים שסומך בהם על השמועה במה שקרה לפני עשר ועשרים שנה.

אין מקום להקשות על האמור; שהרי גם הנוצרים והמושלמים מונים כמה מליונים נפש - כי כנ"ל חילוק יסודי בזה, שמסורת הנוצרים מצטמצמת סוף סוף - לאיש אחד (השליח שאול) או לכל היותר לעשר או לשנים עשר השלוחים, שהם אמרו ששמעו ממי שהוא נוסח פלוני, אבל להם עצמם לא נתגלתה "נבואה" זו וכו'. זאת אומרת שמצטמצמת המסורה לאיש אחד בשר ודם - העלול לטעות ולשגיאות בשוגג או במזיד. ועל דרך זה הוא גם בהמוסלמים, שהתחלת "אמונתם" היא, שכאשר חזר מוחמד מן המדבר, סיפר ששרתה עליו "נבואה" וכו' וכו'.

אגרות קודש,כרך יח, ו'תתקסט

תשובה:

ומה ששואל באשה שסכנה לה שתתעבר אם מותרת האשה לעשות תחבולות

בזה* - יש אופנים שהתירו חז"ל בשעת תשמיש או לאחר זה וראה שו"ת צמח צדק אה"ע סי' פט שמתיר דלא כמחמירים גם בזה (הובא בשד"ח אס"ד אישות א'. ובפאת שם). ועליו לפנות אל רב בעל הוראה היודע איך נוהגים בזה במדינתו ויבאר לו האופנים שיודע, והוא - הרב - יודיעו הדין. ויוכל לפנות בזה להרב מרדכי פערלאוו הנמצא כעת בצרפת (וכתובתו 36 rue Yves Kermen, Boulogne - sur-Seine, France ) ויכתוב לו שאנכי הצעתי לו שיפנה אליו. והוא יורהו.

אגרות קודש כרך ג תרכה

תשובה:

בעת רצון אזכירו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לבריאות הנכונה, ובודאי ביאר לכ' ג"כ הרופא ששאל בעצתו, אשר ענין לחץ הדם תלוי במדה חשובה במצב רוח האדם, שמזה מובן שהנהגה מתאימה לדברי הבעש"ט, עזב תעזוב עמו - עם הגוף, בשמחה וטוב לבב, ה"ז מהענינים שמתן שכרם בצדם הטבת בריאות הגוף כפשוטה, וכנראה גם במוחש.

ומה נפלאו דברי רבינו הזקן בתניא פרק מ"ט (ס"ט סוף ע"ב) ובנו בחרת כו' הוא הגוף כו', ומסוגלים ימים אלו בפרט להאמור כיון שהם ימי הכנה לקבלת התורה, אשר כדרז"ל נעשו כל ישראל בריאים בגופם ושלמים (וע"פ כל הנ"ל מובן שאין להתנצל כלל על מה שכתב אלי בענין זה, כי נוסף על הפתגם החסידותי הידוע, יענעמס גשמיות איז בא מיר רוחניות, הרי גוף הישראלי קדוש הוא וכמובן גם מתניא הנ"ל)

בתניא פרק מ"ט

תשובה:

בהאמור לעיל מענה ג"כ לשאלתו: חסידי או"ה ופושעי ישראל מי הוא הטוב יותר.

שהמענה תלוי בכוונתו, האם במובן הנמצא בהם בכח או מה שישנו בפועל, ובדוגמת לב ומוח, שאינם ממלאים תפקידם, במלות רגילות, לב ומוח חולה ר"ל ורגל בריא למי מעלה על חברו.

אגרות קודש,כרך יח, ו'תתקסט

תשובה:

ובמה שכותב אודות חלומות וכו', הנה יבדוק המזוזות בדירה בה דר וביחוד בהחדר בו ישן, ויישן - אם אפשר - בטלית קטן שציציותיו בדוקות, ובכיסוי הראש.
ועל שני הענינים האמורים, הנה בכל יום חול קודם תפלת הבקר, יפריש איזה פרנק (א' ב') לצדקה, והשי"ת יזכהו לבשר טוב בכל האמור לעיל.

אגרות קודש,כרך יג, ד'שלג