תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי ששאל אודות התמודדות עם גמגום:

"...ולכתבו בנוגע לגמגום - כיון שעל האדם לעשות את התלוי בו בדרך הטבע, ישאל ויעשה כדעת רופא, אלא ועיקר, שעליו להוסיף בהתמדה ושקידה בלימוד התורה נגלה וחסידות, והלימוד יהיה כהוראת חז"ל מביא לידי מעשה קיום המצות בהידור, שנוסף על העיקר שכן הוא ציווי הקב"ה הרי זה גם הדרך לקבלת הברכה שהוא הרופא כל בשר ומפליא לעשות ורופא בשר ודם שלוחו הוא.

ורואים במוחש שבנוגע לגמגום מועילה בפרט ההתחזקות במדת הבטחון בהשם יתברך שהוא המשגיח על כל אחד בהשגחה פרטית, כיון שסיבה חשובה במיחוש האמור, הוא העדר שלוה נפשית ובטחון עצמי ככל הדרוש."

מקור: אגרות קודש חכ"ד עמ' קע

תשובה:

מכתב לפרופ' יעקב בזק, ששימש במשך שנים רבות על כס השופט בבית המשפט, על תפקידו של שופט במניעת הפשע מלכתחילה:

"בודאי ידוע למר פירוש הכתוב, המדבר בבריאות הגוף, "כל המחלה גו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" שעיקר תפקידו של רופא הוא לסדר חיי אלה שהשפעתו עליהם באופן שמלכתחילה לא יבואו לידי חולי ולא יצטרכו לרפואה.

והוא הדבר, כמובן בנוגע לבריאות הנפש ולתפקידו של שופט, שישפיע בסביבתו באופן שמלכתחילה לא יהיה צורך בשיפוט ועונש וכו'. ובדוגמת שופטינו בזמן שבית המקדש היה קיים, הם הסנהדרין שאמרו חכמינו ז"ל שתפקידם האמיתי הי' לקשור מתניהם בחבלים של ברזל ומחזרים בעיירות ישראל ללמדם תורה כו' (תדבא"ר פי"א).

ונקודה מיוחדת בהאמור, אשר כידוע היה תוקף לסנהדרין בתור סנהדרין רק כשהיו יושבים בלשכת הגזית. זאת אומרת, שכשהיו מחזרים בעיירות ישראל היה בזה לא רק הטלטול והטרחה בלבד, אלא גם ירידה כביכול מתואר הסנהדרין.

ואף משחרב בית המקדש אין סנהדרין בישראל וכו', אבל כל מי שיש לו השפעה ועל אחת כמה וכמה השפעה של שופט בבית המשפט מחוזי ובירושלים עיר הקדש, הרי תפקיד האמור הא ביתר שאת וביתר עוז. ובפרט בימינו אלה, עת שהחשך יכסה ארץ כו'."

מקור: מכתב מט' אדר ה'תשל"ה, אגרות קודש ח"ל ע' קלג-ד

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי ששאל על פשר מה שאירע באור והחושך בביתו, וקישור הדברים להוראה בעבודת האדם לקונו:

"...מה שכותב בנוגע למקרה שהדליק האור בביתו, ולפתע כבה וחזר ודלק וכו' ומה יש ללמוד מזה,

הרי כנראה שזה קשור בתוכן מכתבו, והוא שאור האמתי הקשור עם הנשמה הוא – על פי מקרא מלא דבר הכתוב – נר מצוה ותורה אור, והוא מאיר על ידי הנהגה בפועל בחיי היום יום בלימוד התורה וקיום מצותיה.

ומצד בילבולי עולם הזה הגשמי קשה לעמוד במדריגה רמה בתמידות ולפעמים אור זה נחלש בפועל, שלגבי המצב הקודם הוא חושך. ולכן אל יפול לבא האדם ולא יתיאש ח"ו, אלא צריך להדליק שוב ואדרבה בתוספת אור, ובפרט שיש הבטחה בתורה תורת חיים, הוראה בחיים, שהקב"ה עוזרו, כולל גם כן עזר שלא יתרשם אם היה בעבר מצב שלא כדבעי."

מקור: מכתב מי"ט אדר א' ה'תשל"ח

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש אודות אדם שנמצא בדילמה - הוא מתפלל בשבת בבית הכנסת אך פותח את החנות בשבת:

"...ובשאלתו... למי שמחזיק בשני הענינים, מתפלל בבית הכנסת בשבת והולך גם כן לחנותו ביום זה, והשאלה אם יקבל שכר בשביל היותו בבית הכנסת.

הנה אינו מפרש במכתבו למאי נפקא מינה, והרי לכאורה זהו מענינו של מלאך מיכאל, שהוא הכותב זכיותיהם של ישראל, והנה המצוה שעושה מצוה היא ובודאי יקבל שכר עליה, אלא שכמובן אין זה מועיל וממעט גודל העבירה דחילול שבת, ובפרט בישיבה בחנות שזהו ענין בפרהסיא.

ומתפקידם של מכירי אדם כזה, להסבירו אשר אין שייך בזה הענין 'לפטור את עצמו', אשר כיון שמתפלל בבית הכנסת הרי על ידי זה נתמעט גודל הענין דחילול שבת אחר זה, והאריכות בזה אך למותר."

אגרות קודש ח"ז אגרת א'תתקד

תשובה:

כשנציג התעשיה האוירית בפריז שלח מזכרת וספר על תולדות המפעל שלה, למד הרבי מליובאוויטש הוראה בעבודת האדם מדרכי הפעולה של מטוס:

"...כרגיל שיהודי מקשר כל דבר עם עניין שבמחשבה.. עניני המזכרת הנ"ל [מזכרת וספר על תולדות מפעל של התעשיה האוירית] מעוררים את המחשבה בקשר להעיקרון הידוע בהמראת אווירון, שמשתמשים בכוח האווירי המנגד לתנועת האווירון ומהפכים חלק ממנו שיפעול להגבהת האווירון. זאת אומרת שמהפכים כוח מנגד לכוח מסייע...

החומר והגשם שמצד הגוף שמטבעו מנגד הוא להצורה והרוח שמצד הנשמה, הרי ניתנו להאדם הכוחות להתגבר על כוח מנגד זה, לא רק שלא להיכנע אליו, אלא אדרבה להופכו לכוח מסייע לחיי הנשמה, על פי הסיסמה הידועה של הגברת הצורה על החומר והנשמה על הגוף."

 מכתב מי"א סיון ה'תשל"ה, נדפס ב'ניצוצי אור', עמ' 69  

תשובה:

הרגליים כואבות, מה לעשות?
שני מכתבים מהרבי מליובאוויטש ליהודים שהתלוננו על כאבים ברגליהם, בהם מציין שבנוסף לטיפול הרפואי הראוי יש לדאוג גם ל'טיפול רוחני' הקשור לרגליים לפי היהדות:

"כותב אודות הכאב ברגלו הימנית, הנה נוסף על מה שעושה בדרך הטבע, למלאות הוראות הרופאים במקצוע זה, הרי על פי המבואר בכמה מקומות אשר צדקה היא בחינת רגל בקומה הרוחנית של האדם, וענין הצדקה כוללת צדקה בממונו וצדקה בגופו, היינו טרחת הגוף בענינים דאהבת ישראל, עליו להוסיף אומץ בשני ענינים אלו."

מכתב נוסף בנושא זה:

"כיון אשר אצל איש ואשה הישראלים, הרי הגשמיות והרוחניות חד יהלכו, יכולים לפעול על בריאות הגוף על ידי חיזוק בבריאות הנשמה, ובפרט במצות, וכמאמר רבותינו ז"ל רמ"ח [=248] מצות עשה כנגד רמ"ח [=248] אבריו של אדם,

מובן שמיחוש ברגלים — התקון ברוחניות שלו הוא בעניני צדקה, שהרי הוא היקום אשר ברגלו, כדברי רבותינו ז"ל."

אגרות קודש ח"ט ע' צב, שם חי"ח ע' רפ

תשובה:

שידוך לאלמן – לטובתו ולטובת בתו
מכתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי שהתאלמן על כך שעליו להשתדל לישא אשה:

״במענה לשאלתו ביחס למצבו המשפחתי [שהתאלמן מאשתו ל"ע], ישנה על כך הוראה ברורה בתורתנו הקדושה, תורת חיים, הוראה בחיים, שיש לעשות במרץ הראוי – כמובן בדרכי צניעות – אודות שידוך מתאים עבורו. וכיון שכך אומרת התורה, באופן מוחלט – בוודאי הדבר טוב לכל אלו שיכולים להיות שייכים לזה, ובנידון זה – טובה לו טובה לבתו שתחי'.

גם מובן מאליו, שזה לא כל כך קל למצוא שידוך מתאים, אבל לכך ישנה ההבטחה יגעת ומצאת – שאם פועלים במרץ ובכונה טובה, הקב"ה עוזר ומצליחים. והרי זה מיותר להדגיש עבורו שתוספת בקביעות עיתים לתורה וקיום המצוות בהידור, מוסיפה בברכות מהשם יתברך.״

 אגרות קודש חכ"ה ע' רלז, תרגום מאידיש

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש לנערה, על הכבוד להשקפתו של המשודך, שלעתים שונה משלה:

״בנוגע להטענות שכותבת אודותן  וכו' – הטוב ביותר להמנע מכל ויכוח בזה,

ודי בהסברה מובנת, אשר שידוך אין ענינו כלל "לחנך" את המדובר שיחי' ולשנותו, כי אם אדרבא יחס של כבוד להאיש וכמובן גם להשקפות שלו ולדעותיו.

והרי רוצים אשר באופן זה דוקא יתייחס הוא אלי' ולהשקפות שלה.״

אגרות קודש חכ"ט ע' עה

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש לסופר מר חיים גראדע על כך שהתורה אצל בני ישראל הולכת תמיד יחד עם החיים עצמם, בשונה מאומות אחרות, שאצלם הדת אינה יום-יומית ותמידית:

"...הירושה האמיתית [של עם ישראל] אינה הרכוש הגשמי, שזאת נטלו בבל ורומא והיורשים שלהם, אלא היהדות האמיתית המנהיגה את חייו של יהודי מהלידה והלאה.

וכפי שדובר פעמים רבות, שההבדל בין דרך חיי יהודי לסוג חיי עמים אחרים הוא, שאמונתם נוגעת ומוגבלת לזמנים ואירועים מסויימים, אם יום ראשון או יום שישי, אך אין לה קשר לאכילה ולשתיה ולשאר ימי השבוע.

אך אצל יהודים היהדות היא סוג חיים, חיי יום יום הנמשכים ללא הפוגה. ועל דרך הצחות – 'חיים במעלות' ["חיים גראדע" - תרגום שמו של מקבל המכתב. המו"ל], דרך והמשך ללא הפוגה."

אגרות קודש חכ"ז ע' תעד, תרגום מאידיש

תשובה:

האם לעקוב אחרי הילדים?
מכתב מהרבי מליובאוויטש על היחס הראוי של הורים לילדיהם, האם לעקוב אחרי הילדים על כל צעד ושעל?:

...כפי שכבר הזדמן לי לדבר עם בעלה שי' כאשר היה כאן, הרי תמיד, ובפרט כיום, לא ראוי לעקוב אחרי הילדים בכל צעד ושעל ולהורות להם איך להתנהג בכל הפרטים, גם כאשר בטוחים שצודקים במאת האחוזים.

ענין זה אינו רק בנוגע להורים וילדים, אלא גם ביחס לכל מי שרוצים להשפיע עליו.

עם זאת, מובן שלקחתי בחשבון את תוכן מכתבה, ואברר מה אפשר לעשות בזה באופן שיביא תועלת.

הקב"ה יברך אותה שעם בעלה יחד יהיה לה הרבה נחת יהודי אמיתי, וכפי שמברכים את ההורים היהודיים – שתגדלו אותם לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

זכות הצדקה שנתנה תעמוד לה לבשורות טובות בכל הנ"ל.

מקור:  אגרות קודש חכ"ז ע' פב, תרגום מאידיש