תשובה:

אחת מהטע[ו]יות שרואים אצל אברכים, שמחלקים בעולם הגשמי מן הרוחני (שבדקות דדקות הוא ענין היפך האמונה, דאמונת ה' אחד ושמו אחד הן בגשמיות והן ברוחניות) במילא נראה להם שאם העסק אינו כדבעי, צריך לחפש רק לתקן בנוגע להעסק עצמו, ואין חושבים אולי זה מפני שצריך למלאות מה בעניני תורה ומצות, שהם צנור לפרנסה, וכאשר יהי' חזק בשמירת שלשת השיעורים השוים לכל נפש, בחומש תהלים ותניא, הידועים, וגם בקביעות עתים לתורה נוסף על הנ"ל, בנגלה ובחסידות, הנה אז גם גשמיות העסק יהי' הלוך וטוב ובשמחה.

בברכה להצלחה ברו"ג [=ברוחניות ובשמיות] לו ולזוגתו שיחיו.

אגרות קודש כרך ח ב'תקצג

תשובה:

האם מותר לעשות תנאי לקב״ה שאם יקרה כך אעשה כך? מענה ליהודי שכתב לרבי שאם שותפות עסקית שלו עם גיסו תצא לפועל אז יתחיל לשמור שבת:

במענה על מכתבו מד' פנחס, בו מודיע על דבר מצבו עתה, ואשר יש עתה יכולת לעשות שותפות עם גיסו שי' ואז יעשה גם הוא שומר שבת ומבקש ברכה שימצא קונה טוב על הבית שברצונו למכור, בכדי שיוכל להכנס להשותפות:

הנה נבהלתי לקרות כזה במכתב יהודי, שכל ישראל מאמינים בני מאמינים, ואם לדעתי ועצתי ישמע, הנה תיכף ומיד יעשה לשומר שבת, מבלי לחכות על גמר השותפות, וזה גופא אשר לא יעמיד תנאים להשי"ת ==השם יתברך] (שבתחלה ימכור את ביתו ואח"כ ישמור את הש"ק [=שבת קודש]) הרי זה גופא ימשיך לו תוספת ברכה והצלחה שיוכל למצוא פרנסתו בהרחבה.

ויתבונן אליבא דנפשי' [=לפי נפשו(באמת)], איזה פעולה עושה ענין זה (העדר שמירת השבת), על ילידיהם שיחיו, ואף אם לעת עתה אין הם מדברים על דבר זה, אבל בטח נשאר זה בזכרונם וכו' וכו'.

כשאהי' על הציון של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אזכירו למילוי בקשתו שיוכל להסתדר בהקדם היותר אפשרי בענין פרנסה שלא יעמידו כלל בנסיון דשמירת השבת, ולמילוי בקשתי, שיעשה ליהודי שומר שבת ותורה ומצוה תיכף ומיד, וידוע אשר אצל איש הישראלי, הנה הגשמיות והרוחניות הם קשורים ומאוחדים, וכמ"ש אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו'.

אינו מזכיר במכתבו על דבר אופן חנוך בתו... ובנו... שיחיו, ולמותר להעיר על ההכרח שיקבלו חנוך יהודי במלא מובן המלה.

מהנכון הי' לבדוק כל המזוזות שבביתו שיהיו כולם כשרות, ויסתדר לומר בכל יום איזה קאפיטלעך תהלים, ומה טוב אם יהי' כמו שנחלק - התהלים - לימי החדש או לימי השבוע.

נדבתו ששלח הנה נמסרה לקופת בקור חולים והשי"ת ירפאהו רפואת הנפש שיהי' בריא ושלם ברמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה אשר זה ממשיך בריאות השלימה ברמ"ח אברים ושס"ה גידים, ואחכה לבשורות טובות בכל הנ"ל,

בברכה.

נ"ב: מוסג"פ הקונטרס שהו"ל בקשר עם ימי הגאולה והסגולה י"ב וי"ג תמוז העבר, ובטח יזכה בו את הרבים.

אגרות קודש  כרך ו  א'תשכז

תשובה:

וידוע פתגם הבעל שם טוב ששמענוהו מפי כ"ק מו"ח אדמו"ר אשר כל מה שאיש הישראלי רואה ושומע, בודאי יש בזה הוראה בשבילו בדרכי עבודתו, אם בענינים שבין אדם למקום ביחוד, אם בענינים שבין אדם לחברו (שגם הענינים שבין אדם לחברו ה"ה ענינים שבין אדם למקום, וכידוע פירוש המובא בדא"ח, אשר קיום המשפטים צריך להיות באותו הקבלת עול כמו קיום החוקים, ולא מפני שהשכל מחייבם, ובימינו, הנה ראינו זה בעליל אשר דוקא אותו העם שהתימר בשכלו ובסדר חיים מיוסד על שיטה מדעית כביכול כו', הנה דוקא הוא עשה מעשים רעים נוראים ביותר, ויסדם בנימוקים של "שכל ומדע"), ומובן הוא פירוש הבעל שם טוב גם בשכל אנושי, כי הרי כיון שהקב"ה הוא הבעל בית של כל העולם, הרי בודאי שאין בעולם אף דבר אחד או מאורע אחד לבטלע, וכיון שאיש פלוני - שכפי פסק רז"ל במשנה בסוף קדושין - לא נברא אלא לשמש את קונו, הרי אם רואה הוא איזה דבר או שמע איזה דבר, הרי אין זה לבטלה, ולעבדותו - צריך הוא להשתמש בזה להתקרב אל תכליתו, היינו לשמש את קונו, היינו עבודת המקום ברוך הוא, ואפשר להיות אם באופן של קום ועשה, או באופן של שלילה ודיחוי - לא תעשה.

רואה אני במכתבו, שהוא מהנדס, אבל אינו ברור בדיוק מהו מקצוע העבודה שלו, אם זה בבנין בתים או ענינים של מדידה, מדידת שטחים וכיוצא בזה, בכל אופן ביסוד כל הנ"ל מונחת חכמת ההנדסה - געאמעטריע -. ומהו אחד הענינים שיש ללמוד מכללות חכמה זו?

חכמת ההנדסה יש בה מאופי של מקצוע מדע מדויק (מטמטי) וגם של מקצוע מדע שמושי, ובמילא אינו מדויק כל כך. להבדיל באלף הבדלות כו', אין קץ, זהו ענין תורתנו הק' שאף שהיא חכמתו של הקב"ה, תכלית האמיתיות והדיוק, לא ידע אנוש ערכה ונעלמה מעיני כל חי וגו', הנה בכל זה תכליתה - כשמה, תורה, לשון הוראה, הוראה בחיים היום יומיים בעולם הזה הגשמי והחומרי, ולכן בהבדל שבין שני ענינים הנ"ל יש מצוא ההבדל העיקרי והאין-סופי שבין תוה"ק, שעלי' נאמר היא חכמתם ובינתם לעיני כל העמים, ובין החכמה ובינה של העמים או גם של שכל דנפש הבהמית של איש הישראלי. והוא:

שכל האנושי, אפילו זה של המדעים, הנקראים מדעים מדויקים, מיוסד הוא על יסודות שאין להם למדע ולא כלום, כי הרי המדע ובפרט מדע מדויק אין מקבל למסקנא אלא דברים וענינים שיש עליהם ראי', ויסודות כל המדעים וחכמת החשבון וההנדסה בכלל אין עליהם כל ראי', ובמילא ברשות האדם לקבלם או לסותרם, בפרט בולט זה בחכמת ההנדסה, שכידוע יש בה שלש שיטות עיקריות המיוסדה כל אחת על מספר של הנחות (אקסאמא) והאכסמות שבשיטה זו הן מנגדות לאלו שבשיטה האחרת. במלות אחרות: המדע אין ביכולתו לאמר לאדם דבר ברור, כי אם ענינים שבתנאי, היינו אם תקבל לאמת מספר של הנחות אלו וגם האופן דהשקלא וטריא עמהם, הרי יצאו לך כמה תוצאות, ואלו הן. ובמילא יש בזה שתי נקודות: א) שזהו ניתן לרצון האדם אם לקבל את היסודות, או שלא לקבלם, ב) אף אם יקבלם, הרי אין להכריחו לעשות איזה פעולה מתאים להתוצאות כי אין המדה אומר לו אלא, אם יהיו מעשיך בכיוון זה, יהי' המסובב באופן כזה ואם לא איכפת לאדם ההיזק שבדבר, אין דבר מכריחו שלא לפעול בכיוון זה הנ"ל. במלות אחרות: אין המדע נותן הוראה בחיים, כי אם סיפור דברים ומעין הגדת עתידות אשר על פי הנסיון שעד עתה ועל פי היסודות שמרצון הטוב נקבל עתה אותם לאמיתים יהי' מהלך המאורעות בסדר פלוני.

שונה תכלית שינוי בזה ג"כ - היא תורתנו הקדושה, בהיותה חכמתו של אמיתת המציאות - הקב"ה, הרי במילא היא ענין מוחלטי, היינו אמת לאמיתו, הן היסודות הן כללי התורה באיזה אופן יש לנהל השקלא וטריא ביסודות אלו וכיון שזהו חכמתו ורצונו של בורא כל העולם וגם האדם בכלל, הרי במילא מובן שכל המסקנות הן מחייבות את האדם לעשות ולהתנהג דוקא בהתאם למסקנא זו ולא באופן אחר כלל וכלל.

וזוהי אחת הנקודות שבתור מהנדס נכון שתהי' חקוקה במוחו, אשר אי אפשר להקשות איזה קושיא שתהי' מן המדע על התורה להבדיל, כיון שהתורה היא אמת מוחלטת, והמדע גופא מעיד על עצמו שאין הוא דבר מוחלט אלא תלוי בהנחת רצון האדם, וברשות האדם להקים שיטות סותרות זו לזו, ואפשר שיהי' לכולם רשות הקיום מטעם רצונו של האדם, וכמו שלש השיטות שבהנדסה, של אווקליד, לובאטשעסקע, ורימאן ואליא.

אקוה אשר הכתוב לעיל מובן הוא, ובודאי אם יש לו בזה הערות, אשמח אם יודיעני בפרטיות, וידוע מרז"ל אשר שמחו כשהקשו על דבריהם, כיון שזהו סימן שמתענינים במה שאמרו, והעיקר שזהו משמש לברר וללבן את הדברים והענינים שהוצעו במשך השקלא וטריא.

בטח מתחזק בשמירת שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח

אדמו"ר, והם שיעור תהלים (כפי שנחלק לימי החדש) אחר כל תפלת שחרית בכל יום, שיעור לימוד חומש פרשה אחת (מהסדרה של השבוע) עם פירוש רש"י בכל יום, ושיעור תניא כפי שנחלק - התניא - לימות השנה.

כן אתענין לדעת הקביעות עתים שלו בתורת הנגלה ותורת החסידות וכן מפעולותיו הטובות להשפיע על הסביבה שלו בכלל ועל בני ביתו וקרוביו בפרט, לקרב את לבם לאבינו שבשמים, ולהביא על ידי זה א[ו]שר נצחי בגשם וברוח.

בברכה להסתדרות הנכונה באופן המתאים לפניו בגשמיות וברוחניות גם יחד.

אגרות קודש כרך ו א'תרסב

תשובה:

איך מתכוננים לבר מצוה לדעתו הקדושה של הרבי? מענה לאחד שכתב אודות בר המצוה של בנו אשר קרא בתורה את כל פרשת השבוע:

בכללות נעם לי לקרות במכתבו ר"פ מעריכת הבר מצוה של בנם... שי' ב... אבל כאן מקום להעיר אתי אף שהרי אין צועקין על העבר, כוונתי לתחלת מכתבו שהבר מצוה קרא כל הסדרה [=הפרשה] כולה, ובודאי למותר להאריך, אשר לא כימים הראשונים ימים האלה, שמלפנים כל ילדי בני ישראל היו כל המעת לעת כולו באוירה דתורה ומצות, ובהנוגע ללימודים הי' זה שעות רבות בכל יום ויום, ולכן מי שראו בו כשרון לחזור בקלות על טעמי המקרא, עד כדי לקרותו בע"פ הרי למדו ברצון והתעסקו גם בזה בזמן הפנוי לאחרי השעות הרבות שעשו בלימוד בפועל, משא"כ  [=מה שאין כן] כששעות הלימוד בכלל מצומצמות הן, ומהן חלק מסוים - ללימודי חול, ומזהירים שהבן עליו להשגיח על מצב בריאותו של הגוף, ולכן לא להעסיקו יותר מדי, ושיטייל וכו' וכו' ולפעמים עוד מוסיפים שצריך להדר בזה, ובהביא בחשבון את כל האמור כשמתקרב זמן קבלת עול מצות, הנה מבלים כמה שעות דהכנה לקבלת עול מצות לא בתוספת לימוד בתורה ועניני' כי אם בלימוד טעמי המקרא, ורוב הפעמים ככולם רק באותה הסדרה שבש"ק [=בשבת קודש] ינאום הבחור בביהכ"נ [=בבית הכנסת] , ותו לא מידי [=ולא יותר מזה], מובן שהשכר המועט שישנו בזה, יוצא וכו'.

ולתרץ מה שכתוב בתחלה, שהרי זה בגדר צועקין על העבר - הוא שלדעתי מצוה לפרסם, שככל שיהי' נעלה הענין דקריאה בתורה בצבור, ישנו עוד ענין נעלה יותר ללמוד תורה בהתמדה ושקידה ולקיים מצות בהידור ככל האפשרי, ובפרט בזמנים מסוגלים שכל שעה יקרה במאד, שזמן הנ"ל היא ג"כ התקופה שלפני קבלת עול מצות, ואף שגם לדעתי תועלת בדרוש שינאום הבר מצוה, שגם זה לוקח זמן חשוב, אבל נוסף שמנהג זה הוקדש משנים קדמוניות, משא"כ שיקרא הבר מצוה בתורה בצבור, הנה בהנאום יש ברירה להכניס בתוכו איזה דברי התעוררות וגם הנאום בפועל בפ"ע התעוררות הוא, אפילו אם הוא רק בפלפול, התעוררות לא רק דהבר מצוה אלא גם להנאספים, משא"כ הקריאה בתורה בצבור, שבכל שבוע ושבוע עושה זה חזן וכיו"ב. ועוד זאת שהרי נטילת זמן ללימוד טעמי הסדרה בא זה בהוספה על נטילת זמן ללימוד הנאומים הנ"ל.

במ"ש אודות שכירות הדירה של הבייסמענט שלהם, מהנכון שיבטיח לצדקה יותר ממעשר שכירות דשנה הראשונה והשי"ת יצליחם...

אגרות קודש כרך יח ו'תשכד

תשובה:

במענה לאב שצריך תקציב להגיע לחתונת בנו הרבי מסביר שאם ההוצאות הן מתוך רצון טוב על פי שולחן ערוך הקדוש ברוך מזמן תקציב מיוחד להוצאה ספציפית זו:

מאשר הנני קבלת מכתבו מט' טבת, ונהניתי לקרות בו שבדעתו לבוא לחתונת בנו הרה"ח כו'... שי'.

ומה שכותב שקשה להסתדר מפני ריבוי ההוצאות, הנה מובן וגם בשכל אנושי שהכסף לעצמו אינו ענין כ"א [=כי אם] בתור אמצעי למה שצריכים (או למה שחפצים) וכיון שהרצון להיות נוכח בהחתונה רצון טוב הוא ע"פ [=על פי]  תורה ושו"ע [=ושלחן ערוך], הרי בטח יזמין לו השי"ת גם להוצאות הנסיעה ובמילא עליו רק לבטל המחשבה שאם לא הי' נוסע היו נשארים מעות אלו בכיסו ואין הדבר כן כיון שמלכתחלה ניתנו מלמעלה לתכלית מיוחדה זו...

בברכה.

אגרות קודש כרך ח ב'שמט

תשובה:

במענה למכתבו מיום הראשון דסליחות, בו כותב אודות הרצון לעשות תשובה, ואיך להביא לפועל, והרי כמה ענינים ישנם שמבלבלים.

ויתבונן היטב הדק היטב במ"ש רבנו הזקן [בעל התניא - פוסק בנסתר דתורה - והשו"ע - פוסק בנגלה דתורה] - בספרו תניא קדישא ריש פרק מא, ומה טוב שילמוד בעל פה מהתחלת הפרק עד לעמוד שני, תיבת המלך, וידוע דרז"ל הלואי שיהי' מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם (שם בתניא דף נ"ז ע"א). כן יתבונן מענינא דימים אלו שילמדם באגרת התשובה לרבנו הזקן ועוד, ותקותי שיחליט בתוקף שעליו בתוככי כלל ישראל לשוב אל ה' אלקינו, ובפרט בימים אלו שההמשכה היא על כל השנה כולה הנה הרוצה לטהר מסייעין לו ביותר, ומוסגר בזה מכתבי כללי לראש השנה שגם בו מדובר בענין האמור אף שלא בנקודה זו.

אגרות קודש - כרך כ - ז'תמח

להלן תוכן הפרק אותו בתניא (פרק מא עד תיבת המלך)הרבי מציע ללמוד בעל פה:

בְּרַם צָרִיךְ לִהְיוֹת לְזִכָּרוֹן תָּמִיד רֵאשִׁית הָעֲבוֹדָה וְעִיקָּרָהּ וְשָׁרְשָׁהּ. וְהוּא, כִּי אַף שֶׁהַיִּרְאָה הִיא שֹׁרֶשׁ לְסוּר מֵרָע וְהָאַהֲבָה לְוַעֲשֵׂה טוֹב, אַף עַל פִּי כֵן לֹא דַּי לְעוֹרֵר הָאַהֲבָה לְבַדָּהּ לְוַעֲשֵׂה טוֹב, וּלְפָחוֹת צָרִיךְ לְעוֹרֵר תְּחִלָּה הַיִּרְאָה הַטִּבְעִית הַמְּסֻתֶּרֶת בְּלֵב כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לִמְרֹד בְּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁתְּהֵא בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ אוֹ מֹחוֹ עַל כָּל פָּנִים. דְּהַיְינוּ לְהִתְבּוֹנֵן בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ עַל כָּל פָּנִים גְּדֻלַּת אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וּמַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר הִיא מַלְכוּת כָּל עוֹלָמִים, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְאִיהוּ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב¹: "הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא", וּמַנִּיחַ הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וּמְיַחֵד מַלְכוּתוֹ עַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל, וְעָלָיו בִּפְרָט, כִּי חַיָּב אָדָם לוֹמַר: בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם². וְהוּא גַּם הוּא מְקַבֵּל עָלָיו מַלְכוּתוֹ, לִהְיוֹת מֶלֶךְ עָלָיו, וּלְעָבְדוֹ וְלַעֲשֹוֹת רְצוֹנוֹ בְּכָל מִינֵי עֲבוֹדַת עֶבֶד.

וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, וּמְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וּמַבִּיט עָלָיו וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אִם עוֹבְדוֹ כָּרָאוּי. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לַעֲבֹד לְפָנָיו בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה כְּעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

תשובה:

בידוע שיהודי מחפש ומוצא בכל ענין רמז וקישור. והנה מה שקרא לספרו "בכוח המעשה" הרי זה בטח מושפע ושאול מדברי חז"ל שהמעשה עיקר. דברים שהם גם כן תשובה לכמה שיטות לפיהן יוכל להיות קיום עם ישראל על פי הסיסמא רחמנא ליבא בעי [=הקדוש ברוך רוצה את הלב] , ובפרט על פי מאמר החכם שהלב הוא מלך האברים. ולא כן הוא, אלא כל דבר צריך להתבטא בעיקר במעשה, שרק אז ראי' וסימן שהדבר נוגע בפנימיות. ואופייני הוא וכל ספר קהלת לכאורה שקלא וטריא פילוסופית שענינה, בהשקפה ראשונה, שלילת עולם המעשה והעשי', אף על פי כן המסקנא והחתימה היא - את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם.

אגרות קודש - כרך כ - ז'תמז

תשובה:

נעם לי לקבל פ"ש [=פרישת שלום] מכ' על ידי מר לאנדא שי' והנני מאשר בזה גם קבלת ספר יזכור ו גוילי אש, ב' חלקים. ות"ח [=תשואות חן] בעד שימת לבבו, ותקותי שאם הוציא לאור עוד פרסומים ישלחם לספרי' כאן, ובפרט שהספרי' היא לתועלת הרבים. אבל יהי רצון שתוכן הפרסומים הבאים יהי' קשור במאורעות שמחים ולזכרון מאורעות שמחים, ויהי' רבוי הטוב והשמחה כיעוד הכתוב אודך ה' כי אנפת בי (כי) ישוב אפך ותנחמני (ישעי' יב, א), זאת אומרת, שהנחמה תהי' במדה כזו שההודי' תהי' בכל לב גם ע"ז ש"אנפת בי".

בטח למותר להדגיש, בהזדמנות זו, שענין כל זכרון הוא להשפיע במעשים, שהרי מעשה עיקר, ותכלית הכוונה של זכרון הנ"ל הוא להנציח ערכי עמנו אשר נצחיותו קשורה בתורתנו הנצחית ומצוותי' עליהן נאמר וחי בהם, שניתנו מה' שהוא "אתה הוא ושנותיך לא יתמו", וביחד עם זה הוא בורא האדם ויוצרו ובורא העולם על כל פרטיו, ולכן הוא היחידי שיוכל לדעת הדרכים והאופנים כיצד האדם בתור יחיד ובתור צבור יוכל להבטיח קיומו ותנאי חייו המתאימים לו. וכיון שישראל ערבים זה בזה, על כל אחד ואחד לנצל כל יכלתו ואפשריותו להוסיף בביסוס וקיום עמנו בני ישראל על ידי הפצת הערכים הנצחיים של תורתנו הנצחית בחוגים הכי רחבים ובאופן דמוסיף והולך.

ועל אחת כמה וכמה שגדול הזכות והאחריות והחוב בזה של כל אלו שיש להם השפעה בחוגים רחבים, אם בדבור, אם בכתב ובפרט על ידי עניני דפוס. והובטחנו הבא לטהר מסייעין אותו.

ויהי רצון שכ' יעשה בזה מתוך שמחה וטוב לבב.

אגרות קודש - כרך כ - ז'תמו

תשובה:

ובנוגע להכחשה בעתונות, הנה הנסיון הורה כי העצה היעוצה היא להסיח דעת מענין כזה ולא להחשיבו על ידי הכחשה ודין ודברים עם העתון, וגם הם בעצמם יודעים האמת והדברים הם מהשפה ולחוץ, ומלבד שפוליטיקה כזו היא מהדברים שאין להם סוף, הרי העתון ברשותם והכזב והשקר כלי זינם, וחבל על הטרחה. ויושב בשמים ישחק.

אגרות קודש - כרך ח - ב'שלג

תשובה:

בשאלתו אם ילך להבר מצוה של אחד מתלמידיו, הנה אינו כותב איפוא תהי' הבר מצוה, כי אם תהי' בבית הכנסת שאסור להתפלל שם וכמנהג המדינה יערכו הבר מצוה בעת התפלה ביחד עם עליות כו' שיש בזה כו"כ [=כמה וכמה] שאלות, אין כדאי להשתתף בזה בכדי שלא יחשב זה כהכשר שכיון שבא הוא, הרי האחד עאכו"כ [=על אחת כמה וכמה] שיוכל לבוא לשם וגם להתפלל כו' וכו'. אבל אם הבר מצוה נערכת במקום אחר ולא בשעת התפלה, בטח יש למצוא אופן שיוכל להשתתף ושלא יהי' בזה ענין של הכשר לדברים אסורים.

בברכת הצלחה בענינים הכללים והפרטים המחכה לבשו"ט.

כרך ח' ב'שו