תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש לאנשי הצבא, עם לימוד לעבודת השם:

[ידוע] פתגם הבעל שם טוב [מייסד שיטת החסידות], שכל ענין שרואים [בעולם] - מהווה הוראה במילוי תפקיד האדם, על אחת כמה וכמה ענין תמידי (הנמשך זמן ממושך).

[כך גם הלימוד מאנשי הצבא לעבודת האדם לקונו:]

נקודת הצבא ויסוד קיומו - קבלת עול. 

[והנה בצבא הרי] אפילו בפקודה שכלית - אסור לחכות ולמלא אותה עד שיתבונן ויבינה בשכלו (ועל ידי זה יכול לסכן כל הצבא והמלחמה) - כי אם העיקר ה"נעשה" [לציית מיידית להוראת המפקד].

כך הוא גם בנוגע לחייל שהוא חכם גדול בתכסיסי מלחמה - מוכרח "נעשה" [-ציות מעשי] קודם ל"נשמע" [-הבנת והפנמת הפקודה].

כל זה הוא אפילו אם המפקד הוא בעל מום רחמנא ליצלן ומלא חסרונות וכו' ובלבד שיש לו "סמיכה" (שהועמד כמפקד) על ידי הגנרל הראשי.

וככנזכר לעיל הרי בקיום כל זה תלוי הגורל של כל המדינה.

ואם במפקד בשר ודם כך, על אחת כמה וכמה במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא [שיש לקיים הוראות ומצוות הבורא, לציית לעשיית המצוות עוד טרם שמבינים].

מקור: אגרות קודש חכ"ד ע' רפ

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש אדות יהודי שהתקרב לתורת החסידות, אך בחר שלא לזהות את עצמו ככזה בגלוי:

במענה על מכתבו . . בו כותב אודות המיועד להיות גיסו, ומה שאמר לו בנוגע ללימוד החסידות ועניניה שעושה ענינים אלו בהצנע וכו’.
 
והנה אף שבדורות קודמים היתה הנהגה זו ענין, ובפרט שלא יהיה "מיחזי כיוהרא" [=נראה כגאוה], הנה בתקופתנו זו רואים במוחש, אשר אף שפשוט שאין צריך להיות הענין להבליט זאת וכיוצא בזה, אבל כשמתנהגים בגלוי ב[אופן] הנ”ל - הרי זה מחזק ומקשר יותר את המתנהג לענינים אלו, בידעו שכבר נתפרסם ששייך הוא לחוג זה ולהנהגות אלו, ולא נאה להיות מתחרט לפתע פתאום וכו’.

וכיון שצריך האדם להשתדל בכל הצטדקות שלא לבוא לידי נסיון, ועל כל פנים למעטם עד כמה שאפשר, הרי גם הנהגה חסידותית בגלוי היא אחד האמצעים להחליש את הנסיון, וקל למבין.

מקור: אגרות קודש חט”ו ע’ רנד-ה

תשובה:

מכתב מענה מהרבי מליובאוויטש על שאלה בעניני שלום בית:

מאשר הנני קבלת מכתבו . . בו כותב על דבר חמיו וחמותו שיחיו והיחסים [של חוסר שלום בית] שביניהם.

בכלל ב[מקרים] כגון זה לא רגיל לענות למי ששואל בעד אחר, בהביא בחשבון רצינות ענין של שלום בית.

ואין כאן ענין של חוסר אמון וכיוצא בזה, כי אם על פי מה שנאמר "לב יודע מרת נפשו", מה שאין כן [אדם] אחר, אפילו מהקרובים ביותר, שלכן לא תמיד הוא יכול למסור המצב בפרטיות הדרושה.

בכל זאת, על פי תוכן המענה לקמן, אפשר למסור אותו גם על ידי אחר, ובפרט קרוב משפחה.

והוא אשר בכגון זה מנהג ישראל הוא לספר המצב בפרטיות לרב מורה הוראה בסביבתו, בכדי שאם ימצא לנכון יוכל לבוא בדברים עם שני הצדדים ככל הדרוש, והרב יורה להם דעת תורה.

מקור: אגרות קודש חל"א עמ' עא

תשובה:

במענה למכתבו, בו כותב אודות דברי האסטרולוגים וחזיונותיהם, ושזו אחת השאלות המציקות לו תקופה ארוכה, ולא זה לבד אלא, כאילו (בלשונו) ״סוגיה זו מעסיקה אלפי בני נוער בעולם״,

לא ידוע לי כלל שכל כך הרבה בני נוער עסוקים בחזיונות כהנ״ל, אלא שאפילו נפש אחת עולם מלא,

והמענה בזה פשוט:

ידוע הכלל (—הפסוק) "אדם לעמל יולד", ובסגנון אחר: כל אדם צריך להשתדל (לעמול) להוסיף טוב ואור וקדושה בעולם שמסביבו, וכיון שהמעשה הוא העיקר, לא די שיהיה לאדם לב טהור ומחשבות רצויות ודבורים נכונים, כי העיקר הוא שיתורגם כל זה במעשים בפועל.

לברר מהו הטוב האמתי, היינו הטוב והישר בעיני בורא העולם, הרי נתן לנו את תורתו, תורת-אמת, הנקראת תורת-חיים, כלומר הוראה בחיים, ובה הוראות בנוגע לכל אחד ואחת ובנוגע לכל ענין וענין. ובכדי להקל הבירור בזה, באו גדולי ישראל, מורי הנבוכים, וסגננו הוראות אלו בלשון קלה ומובנת לכל, עד שבסגנון הידוע - "כשולחן ערוך לפניהם", אשר כשמו כן הוא, ספר השולחן- ערוך.

ונוסף על העיקר, שבשביל יהודי, בן או בת עם הנבחר, אשר בורא העולם בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, וקדשנו במצוותיו, זהו הטוב האמתי,

לא רק לזכות לחיי עולם בעולם הבא שכולו טוב, אלא גם בעולם הזה, בחיי היום-יום, חיים הראויים לשמם, כיון שזהו גם הדרך לקבלת ברכות ה', ופרשה מפורשת היא בתורתנו, תורת־חיים ותורת־אמת: "בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם בעתם גו׳״ - כל הברכות המפורשות בפרשה זו.

מהאמור מובן שאם באמת דואג הוא לקיום העולם היהודי, והרי כל יהודי בחזקת כשרות וכיון שכתב בזה בודאי כן הוא, תיכף ומיד יוסיף בהליכה בדרך התורה ומצותיה, וישפיע בכיוון זה בכל מקום שידו מגעת, ובפרט בחוגי הנוער העסוקים בסוגיה שלו האמורה, ובהסברה נוספת, אשר חבל על בזבוז זמנם בענין שאינו שייך להם כלל, ובפרט מאחר שהכל בחשבון, וגם ימי האדם בחשבון, הרי כל רגע שמבזבזים אותו ללא צורך, גורע מהזמן שהי׳ צריך לפעול בו להרבות טוב בעולם, והיא אבדה שאינה חוזרת.

בברכה שבהקדם יתמסר לפעילות האמורה במרץ המתאים ללא ליאות ובעקביות, וה׳ יצליחו.

מקור: מכתב מכ"ז סיון ה'תש"מ

תשובה:

...יש לעבוד את ה' באופן של "עבדו ה' בשמחה", וכמבואר ב[ספר ה]תניא בכמה מקומות,

וכשיסיתו היצר הרע איך אפשר לו להיות בשמחה בידעו מעמדו ומצבו [הרוחני הירוד] ימשיכהו לספר תניא קדישא בו מבואר בארוכה שאין לערב שמחת הנפש בעצבון הגוף (ויעוין רמב"ם סוף הל' לולב), ואיך שלכל ענין יש לו זמנו [כך שחשבון הנפש הוא רק בזמנים מסויימים],

וכשעומדים בתוקף הרצון ואוחז בעבודה מתוך שמחה - מצליחים גם בזה ובתוספת מיוחדת הסיוע מלמעלה (ע"פ המבואר בזהר הק' ח"ב קפ"ד ע"ב ד"ה חדוה דבר נש כו' עיי"ש היטב).

המחכה לבשורות טובות בכל האמור ומתוך שמחה אמיתית ופנימית.

מקור: אגרות קודש עמ' שצה-ו

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש, על הבטחון והשמחה למעט ההעלמות וההסתרים:

מאשר הנני קבלת המכתב . . וכיון שנמצאים אנו בימים המסוגלים של חודש ניסן הוא חדש הגאולה, תקותי שיבשרוני טוב מהטבה בכל הענינים, שזהו ענין יציאת מצרים בכל יום ויום, יציאה מענינים המגבילים מצירים ומעלימים, ובזה כמובן גם עניני בריאות הגוף וכלשון הרמב"ם "היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא".

ובודאי מיותר להאריך שככל שהבטחון חזק יותר יותר מוקדם רואים זה ובמדה גדולה, וביחוד בידעי משפחת זוגתו תחיה על פי המכתבים, בטח מיותר בשבילה האריכות, לא רק בהכרח ענין הבטחון אלא שגם עבודה קלה היא לפי ערך,

שהרי המתבונן בעיניים פקוחות, רואה השגחת השם יתברך וחסד השם יתברך יום יום, - אף שבחיים נמצאים גם עניני העלמות וקישוים, שהרי חיים אנו בעולם הזה שהוא עולם גשמי וחומרי עולם תחתון במדריגה וכמבואר בארוכה ב[ספר ה]תניא ובכמה מקומות, הרי נותן בורא העולם כחות לכל אחד ואחת מבני ישראל, שלא להתרשם מזה, ובשמחה ובטוב לבב ללכת בדרכי התורה יום יום וצעד אחד צעד,

ואדרבה הבטחון והשמחה הם עצמם ממעטים ההעלמות והסתרים, ורואים במוחש שמלכתחלה לא היה בזה אלא ענין של נסיון.

בברכה לחג הפסח כשר ושמח ולבשורות טובות.

מקור: אגרות קודש חי"ז ע' כח

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי שהיה במצב כספי דחוק:

במענה למכתבו . . בו כותב אודות מצבו בנוגע לחובות [הכספיים] שנכנס להם בקשר עם לקיחת הדירה לפני זמן, ועומד בהתלבטות איך לצאת ממצוקה זו.

אבל מובן שהרעיון שכותב למכור דירתם עתה ולקחת דירה יותר קטנה, הנה מלבד שכפי שמזכיר גם הוא במכתבו, כרוכה בהפסדים ניכרים וכפי שהראה הנסיון על ידי זה גם לא יוצאים ממצוקת חובות, עוד והוא העיקר שלאחרי שגרים כמה זמן בדירה כמו עתה, הרי המעבר לדירה יותר קטנה, מביאה לנמיכת רוח וכו’ וכמובן מהתנועה לטוב [בנפש] בזה [-כשעוברים לדירה נאה יותר] וכמאמר רבותינו [זכרונם לברכה] "שלשה דברים מרחיבין דעתו של אדם" [ובין השלשה - "דירה נאה"].

ולכן צריך היה להשתדל להשיג הלואה לזמן ארוך יותר ובתנאי תשלומים נוחים יותר ועל ידי זה יוכל לאט לאט לצאת מן המצוקה אשר בחוץ ובענינים חיצוניים מבלי לנגוע בדירתו בפנים ובהרחבת הדעת הקשורה בזה כנ”ל.

מקור: אגרות קודש חי”ז עמ’ רמ

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש, לתורמים שנדבו מכספם להדפסת ספר משיחותיו הקדושות של חמיו כ"ק אדמו"ר הריי"ץ:

אתם, על ידי [תרומתכם הכספית] אפשרתם הדפסת ספר השיחות הזה [של חמיו של הרבי], הפכתם ספר המכיל תורה ומדות טובות נגיש לאלפי אנשים, ואשר חלק מסויים מהם יושפע במציאת הדרך הנכונה ומענה על הבעיות שלהם בעולם הזה.

לכן, זהו ענין שמביא עמו, נוסף לקרן בעולם הבא, גם פירותיהם בעולם הזה ברוב טוב גשמי ורוחני.

...להבין את המבואר במכתב - במשל:

מלך גדול ששלט על כל העולם, יצא פעם מארמונו, פגש ילד בשם ישראל ואומר לו: אני מבקש ממך, שאתה תמצא את היהלומים המתאימים לכתר שלי, כדי שליובל ההכתרה שלי הכתר יהי' באמת יפה ומפואר. ישראל עשה זאת, זנח את משחקיו, מצא והביא את האבנים הטובות. מומחים ליטשו אותן וקבעו אותן בכתר ולהכתרה המלך נשא את הכתר, וכולם התפלאו על יופיו.

שכרו של הילד נקבע - שכאשר הוא יגדל ימנה אותו המלך לשר הנעלה ביותר, מעל כל השרים.

למחרת ישראל לא מצא את ארוחתו בזמן הרגיל והוא התחיל לבכות: אני השגתי את האבנים הטובות למלך, והוא לא מוודא שארוחתי לא תתאחר היום. אבל כאשר גדל - הבין שהשכר האמיתי הוא זה שעשו אותו משנה למלך. הנמשל ברור [בנוגע למצוות בכלל, על השכר הגדול בעולם הבא].

בהמשך לנזכר לעיל - משל על הסוג השני במצוות [כאשר מזכים את הרבים]: המלך ביקש מישראל שיעשה לו טובה אישית, ויתן לילדים שלו - של המלך - אוכל. ישראל זנח את כל הדברים הנוגעים לו וביצע את בקשת המלך.

לכן השכר, נוסף על השכר עבור מילוי בקשה של מלך מלכי המלכים, הוא גם שישראל לא יעמוד בצד רעב כאשר אחרים מקבלים את מזונם ע"י ההשתדלות שלו - של ישראל -, אלא גם הוא יושב ליד השולחן.

והנמשל שוב ברור.

מקור: תרגום מאגרות קודש ח"ב אגרת רפא

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי שביקש עצה לגבי הקשיים שלו בדיבור:

במענה למכתבו . . בו כותב על דבר הקשיים שיש לו בדבורו.

והנה בכלל בא זה ממצב העצבים ("נערווען") לכן כדאי שישאל דעת רופא מומחה בזה, ולמלא הוראותיו. ומהנ״ל מובן שככל שיתחזק בבטחונו בבורא עולם ומנהיגו, אשר משגיח הוא על כל אחד בהשגחה פרטית, ולכן אין מקום לדאגה והתרגשות וכו׳ שהרי ה׳ נצב עליו ושומר עליו, וה׳ הוא עצם הטוב, שמטבע הטוב להטיב, יתמעטו ההתרגשות והפחד, ועל ידי זה גם יוטב אופן דבורו.

כן מהעצות הטכניות לזה הוא גם כן, שבאם מרגיש שתיבה בה עומד [לומר], קשה עליו לבטאה, לא ירצה לכפות על עצמו לבטא אותה דוקא עתה, כי אם יתחיל מהתיבה או שתים שלפניה, או ידבר בענין אחר, וכשנשמטים מהמתיחות, אז בדרך ממילא חלה הטבה.

ובהיות אשר לכל ענין צריכים לסייעתא דשמיא, הנה ישמור על התקנה של אמירת שיעור תהלים חדשי (כמו שנחלק התהלים לימי החדש) בכל יום אחר תפלת הבקר, ובכל יום חול קודם תפלת הבקר, יפריש כמה פרוטות לצדקה, וכן יבדקו את התפילין שלו, שתהיינה כשרות כדין.

מקור: אגרות קודש חי"ח ע' צג

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש אודות הלימוד מספירת העומר לחיי היום יום:

...אנו אוחזים הרי כעת באמצע ימי הספירה [-של ספירת העומר]. מכל דבר אפשר ללמוד הוראה בעבודת השם יתברך, ובפרט ממצוה אפשר ללמוד הרבה מאד.

הספירה גם מלמדת אותנו, בין עוד הרבה ענינים, שהזמן הנו יקר ושיש לספור ללא הרף. ואם מחסירים פעם, גורם הדבר נזק לא רק ביום החסר, אלא גם בימים ובשבועות אחר-כך.

לאידך, משום כך, כאשר אכן סופרים - גם הימים הבאים מבורכים. ואומרים 'אלקינו' - כוחנו וחיותנו, 'מלך העולם' - הוא מנהיג את העולם (במילא מובן, שהוא צריך לתת, ויתן, כל טוב לאלו שהוא מכנה 'בני בכורי ישראל').

האמור לעיל הוא בנוגע לכל אדם, ובפרט אצל כאלו אשר יש להם השפעה על רבים, שפעולותיהם משתקפות בכמה וכמה מישראל.

ובפרטי פרטיות אצל אלו שכבר הצליחו בהשפעתם על הרבים, הם ודאי צריכים לנצל כל הזדמנות ואף לחפש הזדמנויות חדשות כדי לפעול בחיזוק התורה והיהדות והפצת התורה ותורת החסידות.

וכבוד קדושת מורי וחמי אדמו״ר הכ״מ הבטיח, ש"חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם".

מקור: תרגום מאגרות קדש ח"ג ע' רפז

תשובה:

...חג הפסח סימנו בכתוב שהחג צריך להיות בחודש האביב. והנה בטבע, עם הופעת האביב, כוחות הטבע שהיו בהעלם במשך ימי החורף עד שלעין הרואה נדמה שנפסקה החיות יצירה צמיחה וגידול, הנה לפתע פתאום בחודש האביב מתגלה לעין כל שלא היה זה אלא משך זמן של קיבוץ כוחות למען יופיעו אחר כך אילנות מלבלבים ושדות עטופים ירק, כמאמר רבותינו ז"ל "היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שמוציאים פרח צריך לברך כו'".

ומוסר השכל בזה גם לנו, שאם יש בחיינו תקופה מסויימת שאפשר לטעות בה שאינה תקופה של יצירה צמיחה וגידול, קרוב לודאי שאין זה אלא טעות בידנו, וההפסק ישמש לתוספות כח וכלשון המשל להוצאת פרח ולגמול פירות.

ויש למצוא רמז זה גם בענין של פסח, שאחרי התקופה המרה של גלות מצרים שמררו את חיי אבותינו בעבודה קשה בעבודת פרך המפרכת את הגוף ואת הנפש, שר של מצרים טען מה נשתנו אלו מאלו, אלו עובדי עבודה זרה ואלו כו', הנה במשך זמן מועט נתגלה בהם הזיכוך שפעל גלות מצרים, ובחמשים יום נתעלו ממ"ט שערי טומאה לקבל התורה מפי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.

מקור: אגרות קודש ח"ד ע' רסז

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש לחסיד מבוגר שבריאותו התערערה:

נצטערתי לשמוע (במקרה) שאינו בטיב הבריאות ונמצא בבית החולים, ואקוה לשמוע בשורות טובות מהטבת בריאותו.

ולפי עניות דעתי כיון שזכה להתחנך בישיבת "תומכי תמימים" ליובאוויטש ולהיות במחיצת האור של כבוד קדושת אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ו[בנו] כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר כמה וכמה שנים, הנה יקח על עצמו תיכף להטבת בריאותו ללמוד מתורת החסידות ברבים, ביום השבת קודש ולכל הפחות עוד יום אחד בימות החול,

ולא יתחשב כלל אם רב יהיה מספר השומעים או מעט, וגם לא יתחשב עם מדת הבנתם.

ובפרט כפי שקבלנו מנשיאינו ורבותינו הקדושים [של חסידות חב"ד] הנה את תורת החסידות "שומעים הנשמות של הלומדים", ועוד סגולה נפלאה שהיא (תורת החסידות) מזככת את האויר, וכאשר האויר נזדכך במקום אחד אפילו מצומצם, הרי בדרך ממילא פועל על האויר של כל העולם כולו, ועל ידי תוספת חיזוק ההתקשרות ב"אילנא דחייא" [=כינוי לפנימיות התורה] הרי בטח יהיה זה ה"צינור" לתוספת חיות והטבת בריאות כבוד תורתו גם כפשוטו בגשמיות.

בברכת רפואה קרובה, המחכה לבשורות טובות.

מקור: אגרות קודש ח"ד ע' רעח-ט

תשובה:

כתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי שעלה לארץ הקודש מברית המועצות:

בנועם ובשמחה קבלתי מכתבו מבשר טוב מצאתו ממדינה ההיא ועליתו לארץ הקודש.

ויהי רצון שתהיה עליה זו עליה בכל הענינים הגשמיים והרוחניים גם יחד, בהסתדרות טובה וגם כן כאמור בגשמיות וברוחניות גם יחד.

וכשם שעשו כל התלוי בהם שיהיו חייהם במקומם עד עתה על יסודי התורה והמצוה, הרי בודאי יוסיפו בזה במקומם ובסביבתם עתה,

והשם יתברך המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית, אשר ראו חסדיו ונפלאותיו בעבר, יוסיף בברכותיו להם בתוך כללות אחינו בני ישראל שם במדינתם לפנים [-ברית המועצות בתקופה הסובייטית] ובמקומם עתה, בהמצטרך לכל אחד ואחת מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה.

בברכה להסתדרות טובה ולבשורות טובות בכל הכתוב לעיל.

מקור: מכתב מפסח שני תשל"א

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש, על הדרך להשכין שלום בין איש לאשתו:

...במה שכותבת בנוגע לאחותה תחיה והיחסים המשפחתיים בביתה [שיש לה קשיים בשלום בית עם בעלה], במקרים כאלו רואים במוחש, אשר דברי ידידים ומכרים פועלים יותר מאשר של קרובי המשפחה, ולכן צריכים לבקש מהידידים והמכרים שידברו בזה ומובן באופן אשר לא יוודע שהבקשה באה ממנה.

ומובן גם כן שעל האחות, לא להקפיד [על בעלה] אפילו על ענינים אשר לפי דעתה צודקת היא בהם, במאה אחוז, והרי גדול השלום ובפרט שלום בית, שכדאי להיות מעבירה על המדות ולהתאפק ובלבד להחזיק השלום.

ובודאי מיותר לעורר שעליה להוסיף בשמירת חוקי ודיני טהרת המשפחה (נדה, הפסק טהרה, טבילה במקוה כשרה וכו') קירבה שלא כדין מביאה לריחוק.

ותקותי שתמצא אותיות המתאימות איך להסביר את הנאמר לעיל לאחותה תחיה.

מקור: אגרות קודש חי"ח ע' קיט

תשובה:

מכתב חיזוק מהרבי מליובאוויטש לחייל שהיה שרוי בעצבות שחווה חוסר הצלחה בענייניו:

במענה למכתבו, בו כותב איך שלפני זמן היה שרוי בעצבות ורואה הסיבה בזה שלפי דעתו, בכמה מעניניו אינו מצליח וכו׳ וירא שלא יבוא למצב רוח כזה גם בעתיד, ושואל עצה בזה.

אף שאינו כותב מצבו בעניני יהדות לימוד תורה וקיום מצותיה, מעמידו הנני על חזקתו [הטובה], כלשון חכמינו זכרונם לברכה "שליח - עושה שליחותו!", והרי כל אחד ואחד מישראל "שלוחו" של מקום הוא בורא עולם ומנהיגו, לחיות חייו בעולם זה מתאים להוראת תורתנו תורת עולם ותורת חיים.

ועל פי האמור בודאי שלא רק יודע כי אם גם מקיים הענין של "ברכות השחר" שכולן מתחילות בנוסח "ברוך אתה", זאת אומרת - הבעת תודה, וגם לפני זה, [מיד בהשכמת הבוקר, אומרים] "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי". במלים אחרות, אשר החזרת הנשמה וחיים חיותו של האדם עלי אדמות יש בהם ענין להבעת תודה ליוצר האדם ומנהיגו,

אלא שמטעם הידוע ליוצר האדם, בחירה חפשית ניתנה להאדם, האם לחיות חייו באופן המתאים לפניו, בכדי שיהיו החיים ראוים לשמם, חיים מלאים תוכן טוב וקדושה. וכשניתנה הבחירה, בודאי שניתנו הכחות והאפשריות לכל אחד ואחת להביא את כל זה בפועל, ורואים במוחש, שאף שכמה פעמים עושים באיזה ענין ואין מצליחים, אין זה הוכחה כלל, שגם בעתיד יהיה כן, ואפשר שבפעם הנוספת, אף אם הוא פעם המאה או פעם המאה ואחד דוקא, אז יצליח ובהצלחה מרובה.

ומובן שאין כוונתי לבאר השקפת עולם על פי התורה באופן עיוני לבד, כי אם שכן הוא בפועל בחיי המעשים של כל אחד ואחת מאתנו. ובלבד שהאדם יעשה המוטל עליו, ואין דורשים ממנו אלא לפי כחו, ואז סוף סוף יצליח, ואין לך אדם שהוא כלשונו במכתבו "לא מצליח", כי אם החילוק הוא בין האדם העצל ובין אדם שמשתמש ומנצל האפשרית והכחות הניתנים לו בעין יפה על ידי בורא העולם.

ומובן וגם פשוט שבכל זמן זקוקים לברכת השם יתברך וכל הוספה בעניני תורה ומצות מוסיפה בברכות השם יתברך במצטרך לאדם.

מקור: אגרות קודש חי"ח ע' רטו

תשובה:

מכתב חיזוק מהרבי מליובאוויטש, על האמונה והבטחון בהשם יתברך, המיוסדים על הבטחון ביציאת מצרים:

שמחתי לקבל את מכתבו
. . עם הבשורה הטובה שהכל עבר בשלום, והנני מוכרח לחזור על מה שכתבתי במכתבי הקודם, שכאשר רואים כיצד השם יתברך מנהיג, מוכרחים לחזק את הבטחון והאמונה, ובאמת אין זו אמונה בלבד אלא גם השכל מאשר שיהיה טוב, והשם יתברך רק יצליח כל אחד לעשות כלים גדולים על מנת לקבל הטוב שהשם יתברך רוצה לתת הן ברוחניות והן בגשמיות.

ובפרט בימי פסח שהם ימים של אמונה ובטחון כפי שהיה אצל בני ישראל בימים ההם, שהלכו עם הנשים והילדים בארץ מדבר נחש שרף ועקרב בהסתמך רק על אמירה של הקדוש ברוך הוא שילכו לשם. ואז ראו שכאשר היה צורך, היה מן לאכול, מים טובים מבארה של מרים, והצלחה ששמלתך לא בלתה מעליך וגו',

וכך גם בכל דור ודור ובכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, וכשהולכים עם האמונה ובטחון, לפחות חלק מאמונה ובטחון ההן, הרי השם יתברך נאמן שהוא מספק לאדם את המצטרך לו בגשמיות וברוחניות, והשם יתברך יעזור לראות זאת, ולראות זאת בקרוב.

מקור: תרגום מאגרות קודש ח"ח ע' שמ

תשובה:

מענה מהרבי מליובאוויטש ליהודי שרצה לעבור לגור בחו"ל

ובמה שכותב בענין מצבו הפרטי ומחשבתו על דבר להתיישב באחת הארצות בחוץ לארץ, הנה בטח ידוע לו השקפתי בזה על יסוד מה שראיתי אנ"ש בעלי צורה ומקצוע, שהעתיקו לארצות הברית קנדה או לדרום אמריקה, ההעתקה הביאה לטשטוש צורתם ח"ו וכפי שמתאר הסיכויים שיש לו במקומות אחרים, חוששני במאד מאד שאין בטחה [-"ביטוח"] שבהעתקה זו יהיו תוצאות טובות יותר,- מובן שאין זה ענין של החלטה גמורה אלא רק השקפה על יסוד הנסיון וכו'.

מקור: אגרות קודש ח"ז עמ' סא-סב

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש בו מבואר כיצד לגרום קורת רוח לנשמת הנפטר:

בודאי למותר להאריך בגודל הקורת רוח לנשמה הנמצאת בעולם האמת, על ידי כל פעולה והוספה בלימוד התורה והידור בקיום המצות, במעשה או בדיבור, של כל אחד מהמשפחה, ועל אחת כמה וכמה - בניו, אשר בסגנון חכמינו ז"ל, "ברא כרעא דאבוה" - יבדלו לחיים ובפרט כשנעשה הדבר בארץ הקדש, היא ארץ ישראל, אשר כל התפלות עולים דרך שם השמימה, וכמה שכתוב, והתפללו אליך דרך ארצם, וכמובא לפסק הלכה בשולחן ערוך ועד לשולחן ערוך רבנו הזקן - בעל התניא והשלחן ערוך - ריש סימן צ"ד.

מקור: אגרות קודש חכ"ד עמ' לג

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש המחזק את ידי אנשי הצבא:

עבודת הקודש הועמסה עליו להיות מנהיג רוחני ומורה דרך לכל בני הצבא הנמצאים תחת השפעתו: הן לעודד את רוחם שיהיו חזקים בבטחונם בנצחון גמור ואל יערצו מפני האויב הן לעוררם שיהיו תקיפים באמונתם ודתם ושישתדלו בכל תוקף בקיום התורה והמצות ככל יכולתם וכל אפשריותם, כי ד' אלקי הצבאות נמצא בקרבם משגיח עליהם תמיד ומתבונן בכל מעשיהם ולכן - והיה מחנם קדוש.

וכמסופר בתורת משה (דברים כג, י-טו): "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע: כִּי ד' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ".

ועוד שם (כ, ב-ד): "וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם: וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי ד' אֱלֹקיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם".

תקותנו חזקה אשר משתדל בעבודתו ככל יכלתו, ואז, בלי ספק, רואה הוא פרי רב בעמלו, כי לב בן ישראל תמיד ער הוא אם רק נמצא המעוררו על דתו ואמונתו ומזכירו על קיום המצות ככל הכתוב בתורה.

מקור: אגרות קודש ח"א ע' רכ

תשובה:

חבל במאד מאד שכיון שבמחשבתו (וכנראה גם רצונו) משוטט הוא בכל הארצות לבד מקומו עתה, הרי כפי פתגם הבעל שם טוב "במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא", הרי על כל פנים פועל זה עקירת שימת לב המתאימה מהענינים דמקומו עתה, ובמילא הרי זה מביא העדר תועלת להענינים ולבריאותו, וחוששני שגם של זוגתו תחי',כי אי אפשר שפיזור הנפש לא יפעול על הבריאות שלו ועל בריאות הקרובים, ואין רצוני להאריך בזה שלא ירצה לפרש דברי כענין של מוסר חס ושלום ורק מנסה הנני לתקן הענין אם אפשרי הדבר.

מקור: אגרות קודש ח"ז עמ' סא-סב