האופן הנכון בקירוב ליהדות

תשובה:

להראות דוגמא חיה!
מכתב הדרכה מהרבי מליובאוויטש על האופן הנכון בקירוב המושפעים ליהדות:

...לשאלתו אודות לימוד מקצוע חילוני בגילוי ראש, שיש מקום לומר שעל ידי זה בקל יותר ימצא שפה משותפת.

שתי נקודות בדבר:
א) עניני שולחן ערוך אין נותנין "למסחר", מכירת עבירה קלה בשביל לרכוש מצוה גדולה (כמובן לבד מקרים מיוחדים המפורטים בשולחן ערוך בפירוש שאז אין מסחר ח"ו, אלא דין שו"ע כשאר הדינים),
ב) והוא העיקר, רואים במוחש ובפרט ביחס לנוער, שפשרה אפילו קלה, משפילה בעיניהם הערך וכל האמון בבעל הפשרה שבאם אפשרית פשרה באיזה מהם בדיני התורה והמצוה, הרי זה הוכחה שאין הענינים אמיתיים בתכלית, שהרי באמת - אין מקום לפשרות ונטיה כחוט השערה, ואם יש מקום לפשרה - הרי אין זה דרך האמת.

ואף שאמת אמר אל יברא, שהרי אין צדיק בארץ גו' ולא יחטא, ומבוארים הענינים בשיטת חב"ד שצריך להיות קירוב כל אחד מבלי יוצא מן הכלל, ובהבטחה שמצוה אחת אפילו - סוף סוף יכולה להביא לכל התרי"ג מצות ועל כל פנים לא הפסיד וכו' [וכדברי רבנו הזקן בתניא קדישא פרק ל"ב], ולכן באם אי אפשר אחרת מתחילים בדיבור על דבר מצוה אחת, אבל ביחד עם הנהגה האמורה מוכרח שלא לאמר חס ושלום שזוהי מצוה יחידה (ואודותה מדברים) וצדיק גמור המקיים אותה כי אם להדגיש, אף כי בדרכי נועם ובדרכי שלום, שזוהי רק מצוה אחת מתרי"ג אלא שמפני סיבות עדיין אינו מוכשר שידברו עמו וידרשו ממנו שאר המצות, ומתחילין בדרך מן הקל אל הכבד.

והנה כל הנ"ל - בהדרישה מהתלמידים, אבל בנוגע להמשפיע, מובן שאין כל לימוד זכות האמור, ואדרבה, כשדורש מהתלמידים ומקבלים - צריך הוא להיות דוגמא חיה לא רק למה שדורש מאתם, כי אם לכל אורח החיים אודותו מדבר, ובסגנון חכמינו ז"ל - להיות טופח על מנת להטפיח, והרי התלמידים לומדים קל וחומר, שבאם לרבו מותר לעבור על ענין פלוני, הרי להתלמיד היתר בעוד כמה ענינים וקל למבין.

אגרות קודש חכ"ב מכתב ח'תקלז