חשש ממכשפים וכישופים

תשובה:

במענה על מכתבו מג' תשרי, בו כותב אודות... ואשר עולה במחשבת מי שהוא, שעשו לה כשפים ר"ל וכו' ושואל דעתי בזה.

והנה יאמר להאשה הנ"ל אשר תסיח דעתה לגמרי מכל הענין, ותקבל על עצמה להיות זהירה במצות השם יתברך ויתעלה בכלל, וביחוד במצות המסורות לנשים ובעיקר בדיני וחוקי טהרת המשפחה, נדה, הפסק טהרה, טבילה במקוה כשרה דוקא, ולא ממימי העיר וכו', ותרבה בהכנסת אורחים כפי יכולתה, והבעל שלה יבדוק את התפילין שלו וכן את המזוזות בביתם שיהיו כשרות כדין, ובכל יום חול קודם תפלת שחרית יתן איזה פרוטות לצדקה, וכשיחליטו לעשות כל האמור לעיל בלבב שלם ויתחילו בזה תיכף ומיד, הנה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ישמרם מכל צרה וצוקה ח"ו, ויגדלו את ילידיהם שיחיו לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

בברכת חתימה וגמר חתימה טובה ולבשורות טובות בכל האמור לעיל.

אגרות קודש , כרך יב , ג'תתט

במענה על מכתבו מט"ו כסלו, בו כותב ראשי פרקים מאשר עבר עליו, ומה שתולה ומזכיר בעניני מכשפים כשפים וכו'.

הנה יסיח דעתו מזה לגמרי מכל וכל, ויתחזק בבטחונו בהשם יתברך המשגיח על כל אחד ואחד בהשגחה פרטית, אלא שצריך לבדוק את התפילין שלו וכן את המזוזות בדירתו, ובכל יום חול לפני התפלה בבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה, ולאחרי התפלה בבקר, וגם בש"ק ויום טוב יאמר השיעור תהלים חדשי - כפי שנחלק התהלים לימי החדש -

ובמ"ש אודות התיקון. - הנה לכל לראש צריך להתעסק במרץ בענין שידוך עם אשה כשרה, ושיהיו דבר תורה חקוקים בזכרונו, זאת אומרת שידעם בעל פה, ומהם איזה פרקים משניות ועכ"פ פרק אחד מספר תניא קדישא (וע"פ מ"ש בלקוטי תורה לרבנו הזקן סוף פרשה קדושים), וכן ינהג בעניני תעניתים של דבור וכיו"ב, אבל מושלל בתכלית עניני תענית מאכילה ושתי' שזהו היפך תורת הבעל שם טוב, החסידות, וכוונתי בתענית של דבור הוא ע"פ מ"ש בספר תולדות מוהר"ש סוף עמוד ע"ב, אבל פשוט שצריך להיות בלי הבלטה והרגשה, שלא ירגישו הרואים, ובאופן המתאים עליו להשתדל במרץ הכי גדול גם כן לעניני חינוך בני ובנות ישראל על טהרת הקדש.

בודאי משתתף בהתועדות חסידותיות הנערכות מזמן לזמן, וכוונתי בהשתתפות הוא כמובן לא בהנוגע לענינים הגשמים אלא בהנוגע שמיעת דברי התעוררות הנאמרים בעת ההתועדות, והעיקר לשינוי לטוב על ידי זה, והרי ידוע פתקא דמשמיא נחית, דברי רבנו הזקן, אז וואס א חסידישע פארבריינגען קען אויפטאן קען מלאך מיכאל ניט אויפטאן.

אגרות קודש, כרך טז, ה'תתקמב