תשובה:
מכתב הדרכה מהרבי מליובאוויטש על חשיבות לימוד תורת החסידות כהכנה נחוצה לעבודת התפילה:
...ומה שמבקש עצה בהנוגע לענין התפלה - שאינו מרגיש ענינה במחשבה דבור ומעשה ואינה משפיעה עליו.
הנה אין פלא בדבר לאחר פסק המשנה אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, ופירש רש"י הכנעה (ושפלות), שלשון המשנה בזה הוא ציווי וגם הודעה - שאי אפשר שתהיה התפלה כדבעי אם אין הקדמת ענין ההכנעה.
וענין ההכנעה אי אפשר שיבא מצד עצמו, כיון שהאדם הוא מציאות. ונוסף על זה הרי יצרו הרע [נכנס בו מיד כשנולד וקדם ליצר הטוב, כנאמר] "אקדמיה לטעניתיה".
אבל - בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, שהתורה מגלה תרופה גם לענין הישות והמציאות שממנה הגאוה, והוא על ידי לימוד שיכול להביא להכנעה וביחד עם זה גם לעבודה (זו תפלה) מתוך שמחה. וכמאמר רבותינו ז''ל שאין עומדים להתפלל אלא מתוך שמחה. והוא לימוד החסידות, דברי א-לקים חיים, המביא לאהבתו (שמעוררת שמחה), ויראתו (שמעוררת הכנעה ושפלות).
ומובן מעצמו שלא נצרך לעורר על זה שתפלה צריכה להיות בטהרה. ואם יתנהג בלימוד הנ''ל אליבא דנפשיה ובפרט קודם התפלה בבקר - יועיל זה לתפלה.
ומכיון שהתחלת הבקשות בהתפלה היא בקשת חכמה בינה דעת - ברכה הראשונה מברכות האמצעיות שהן בקשת צרכיו - הרי בודאי שגם לאחר התפלה ובמשך היום יהיה לו שיעור קבוע בלימוד תורת החסידות, וכמאמר רבנו הזקן שעיקר הקביעות הוא קביעות בנפש, וקבוע אינו בטל.
מובן שהנ''ל הוא הן בהנוגע לעצמו והן בנוגע לאותם שיכול להשפיע עליהם, כי הרי מי שיש בידו למחות וכו'. אלא שאחריותו גדולה יותר, כיון שמגזע חב''ד הוא ונתנו לו כחות מיוחדים לפעול בכל הנ''ל. והשם יתברך יצליחו.
אגרות קודש ח"י מכתב ג'קצז•