קבלו עדכונים
הרשמו לאתר ובלי נדר נעדכן אתכם עם פרסום שאלות ותשובות חדשות
דירוג ממוצע:
4.80 -
10
סקירות
"...ובשאלתו... למי שמחזיק בשני הענינים, מתפלל בבית הכנסת בשבת והולך גם כן לחנותו ביום זה, והשאלה אם יקבל שכר בשביל היותו בבית הכנסת.
הנה אינו מפרש במכתבו למאי נפקא מינה, והרי לכאורה זהו מענינו של מלאך מיכאל, שהוא הכותב זכיותיהם של ישראל, והנה המצוה שעושה מצוה היא ובודאי יקבל שכר עליה, אלא שכמובן אין זה מועיל וממעט גודל העבירה דחילול שבת, ובפרט בישיבה בחנות שזהו ענין בפרהסיא.
ומתפקידם של מכירי אדם כזה, להסבירו אשר אין שייך בזה הענין 'לפטור את עצמו', אשר כיון שמתפלל בבית הכנסת הרי על ידי זה נתמעט גודל הענין דחילול שבת אחר זה, והאריכות בזה אך למותר."
"...כרגיל שיהודי מקשר כל דבר עם עניין שבמחשבה.. עניני המזכרת הנ"ל [מזכרת וספר על תולדות מפעל של התעשיה האוירית] מעוררים את המחשבה בקשר להעיקרון הידוע בהמראת אווירון, שמשתמשים בכוח האווירי המנגד לתנועת האווירון ומהפכים חלק ממנו שיפעול להגבהת האווירון. זאת אומרת שמהפכים כוח מנגד לכוח מסייע...
החומר והגשם שמצד הגוף שמטבעו מנגד הוא להצורה והרוח שמצד הנשמה, הרי ניתנו להאדם הכוחות להתגבר על כוח מנגד זה, לא רק שלא להיכנע אליו, אלא אדרבה להופכו לכוח מסייע לחיי הנשמה, על פי הסיסמה הידועה של הגברת הצורה על החומר והנשמה על הגוף."
"כותב אודות הכאב ברגלו הימנית, הנה נוסף על מה שעושה בדרך הטבע, למלאות הוראות הרופאים במקצוע זה, הרי על פי המבואר בכמה מקומות אשר צדקה היא בחינת רגל בקומה הרוחנית של האדם, וענין הצדקה כוללת צדקה בממונו וצדקה בגופו, היינו טרחת הגוף בענינים דאהבת ישראל, עליו להוסיף אומץ בשני ענינים אלו."
"כיון אשר אצל איש ואשה הישראלים, הרי הגשמיות והרוחניות חד יהלכו, יכולים לפעול על בריאות הגוף על ידי חיזוק בבריאות הנשמה, ובפרט במצות, וכמאמר רבותינו ז"ל רמ"ח [=248] מצות עשה כנגד רמ"ח [=248] אבריו של אדם,
מובן שמיחוש ברגלים — התקון ברוחניות שלו הוא בעניני צדקה, שהרי הוא היקום אשר ברגלו, כדברי רבותינו ז"ל."
״במענה לשאלתו ביחס למצבו המשפחתי [שהתאלמן מאשתו ל"ע], ישנה על כך הוראה ברורה בתורתנו הקדושה, תורת חיים, הוראה בחיים, שיש לעשות במרץ הראוי – כמובן בדרכי צניעות – אודות שידוך מתאים עבורו. וכיון שכך אומרת התורה, באופן מוחלט – בוודאי הדבר טוב לכל אלו שיכולים להיות שייכים לזה, ובנידון זה – טובה לו טובה לבתו שתחי'.
גם מובן מאליו, שזה לא כל כך קל למצוא שידוך מתאים, אבל לכך ישנה ההבטחה יגעת ומצאת – שאם פועלים במרץ ובכונה טובה, הקב"ה עוזר ומצליחים. והרי זה מיותר להדגיש עבורו שתוספת בקביעות עיתים לתורה וקיום המצוות בהידור, מוסיפה בברכות מהשם יתברך.״
אגרות קודש חכ"ה ע' רלז, תרגום מאידיש
״בנוגע להטענות שכותבת אודותן וכו' – הטוב ביותר להמנע מכל ויכוח בזה,
ודי בהסברה מובנת, אשר שידוך אין ענינו כלל "לחנך" את המדובר שיחי' ולשנותו, כי אם אדרבא יחס של כבוד להאיש וכמובן גם להשקפות שלו ולדעותיו.
והרי רוצים אשר באופן זה דוקא יתייחס הוא אלי' ולהשקפות שלה.״
"...הירושה האמיתית [של עם ישראל] אינה הרכוש הגשמי, שזאת נטלו בבל ורומא והיורשים שלהם, אלא היהדות האמיתית המנהיגה את חייו של יהודי מהלידה והלאה.
וכפי שדובר פעמים רבות, שההבדל בין דרך חיי יהודי לסוג חיי עמים אחרים הוא, שאמונתם נוגעת ומוגבלת לזמנים ואירועים מסויימים, אם יום ראשון או יום שישי, אך אין לה קשר לאכילה ולשתיה ולשאר ימי השבוע.
אך אצל יהודים היהדות היא סוג חיים, חיי יום יום הנמשכים ללא הפוגה. ועל דרך הצחות – 'חיים במעלות' ["חיים גראדע" - תרגום שמו של מקבל המכתב. המו"ל], דרך והמשך ללא הפוגה."
...כפי שכבר הזדמן לי לדבר עם בעלה שי' כאשר היה כאן, הרי תמיד, ובפרט כיום, לא ראוי לעקוב אחרי הילדים בכל צעד ושעל ולהורות להם איך להתנהג בכל הפרטים, גם כאשר בטוחים שצודקים במאת האחוזים.
ענין זה אינו רק בנוגע להורים וילדים, אלא גם ביחס לכל מי שרוצים להשפיע עליו.
עם זאת, מובן שלקחתי בחשבון את תוכן מכתבה, ואברר מה אפשר לעשות בזה באופן שיביא תועלת.
הקב"ה יברך אותה שעם בעלה יחד יהיה לה הרבה נחת יהודי אמיתי, וכפי שמברכים את ההורים היהודיים – שתגדלו אותם לתורה ולחופה ולמעשים טובים.
זכות הצדקה שנתנה תעמוד לה לבשורות טובות בכל הנ"ל.