תשובה:

ב"ה, כ"ה מנחם אב, ה'תש"ל
ברוקלין, נ.י.
לכבוד אלוף רחבעם זאבי שי', מפקד פיקוד המרכז
שלום וברכה!
בצער רב ועמוק קבלתי הידיעה אשר ישנם איזה קושיים במסירת איחולים וברכה לכמה פלוגות מאחינו בני ישראל שי' המגינים על עם ישראל בארץ ישראל במסירת נפש, אף שאינני יודע בבירור הטעם לזה.
וכיון שאיני יודע הטעם ברור אין בידי להשיב עליו, כי אם לכתוב שורותי הבאות בכללות, ובהקדמה אשר אולי תהי' מוזרה בעיני כ', אבל כיון שמביעה היא רגשות לבבי תקותי חזקה שלא יקפיד על שלוקח אני מזמנו לקרוא גם ההקדמה, והיא:
מאמין אני באמונה שלימה, מיוסדת על מה שראיתי משך חיי כמה פעמים, ומה שאולי חשוב עוד יותר על מה ששמעתי מאחרים בעלי סמכא בזה, ובעיקר שהיא מיוסדת על המדובר בזה בהחלטיות ובפירוש בתורתנו תורת חיים (הוראה בחיים), אשר ברכה נאמנה ולבבית מאיש לרעהו יש לה תוקף ופועלת היא – פעמים במילואה ופעמים בחלקה, פעמים תיכף ופעמים לאחרי זמן; נוסף על הענין הפסיכולוגי שבזה, שמקרב את הלבבות, מעודד את הרוח וכולי וכולי.
כן מאמין אני באמונה שלימה כנ"ל בנוגע לסגולת מצות תפילין בפרט לאנשי צבא.
מובן שאין זה מחייב את מישהו להיות חזק באותה אמונה שאני מאמין, אבל כיון שלכאורה אין מקום לחשוד אותי שמתכוון אני לפני' עצמית וכולי, הרי על כל פנים בטח צריך לעורר בו ספק שמא יש תוכן ותועלת בענין, ועוד וגם זה עיקר אשר כיון שאת הרושם הפסיכולוגי ועידוד הרוח רואים במוחש לעיני כל, הרי בודאי ובודאי שהענין קרוב לריווח ורחוק מהפסד ח"ו.
כאמור לעיל, כיון שאינני יודע הטעם לקושי כו' – אפילו אם תמצא לומר שישנו טעם לרוגז וכולי וטעם מבוסס וחזק, הרי הרוגז אפשר שיהי' עלי ועל איזה אנשים שבסביבתי או שבארץ ישראל, אבל אין לזה קשר וסיבה שיוגרם קושי בהבאת ברכה ואיחולים וכולי, ובפרט כשהמדובר בחיילים ואנשי צבא שעידוד שלהם אין זה רק עידוד איש פרטי אלא נוגע לסביבה ומצב רוח בכלל וכולי, והלואי שכל מי שיכולת בידו לעודדם ולחזק רוחם וכולי הי' עושה ככל שיש בידו לעשות בזה.
בשורות האחרונות כוונתי לענות על טעם שאפשר שגם הוא הי' בחשבון, אשר באם יתנו רשיון להביא ברכה ואיחולים האמורים, יבוא מחר או מחרתיים מישהו אחר ויבקש רשיון גם הוא. וכאמור, באם יש תקוה שעל ידי זה יתחזק המורל והבטחון עצמי והרוח וכולי של אנשי צה"ל, אדרבה ואדרבה יבוא גם הוא. ובודאי יש ביד מר וחבריו לסדר הדברים באופן שלא תהי' בזה הפרעה כלשהי בהסדר ותהליך החיים וכולי שצריך להיות בשטחים האמורים.
בודאי מבין מר אשר כוונת מכתבי הוא לא לעורר ח"ו קשי' ולשאול שאלות וכולי, כי אם אך ורק לבקש את מר עוד הפעם ועוד הפעם אשר לא רק שיעשה כל התלוי בו שיוכלו שולחי לדבר עם העומדים תחת פיקודו ע"ד הברכות של כמה וכמה מאחינו בני ישראל אליהם (אשר אני מדבר בתור שלוחם) ולספר להם אשר חשים [אנו] במאמצם, ואפילו אלה הנמצאים בריחוק מקום מחשבתם עליהם ועל מצבם ועל מסירת נפשם וכולי; וכן לדבר אליהם ולספר להם על דבר אמונתם החזקה של כמה וכמה מבני ישראל אודות סגולת מצות תפילין, ואשר מוכנים לעזור להם גם בזה על ידי המצאת זוג תפילין וכולי וכולי.
אלא שגם יעשה את התלוי בו להצלחת המפעל – למרות הטעם האמור וטרדותיו וכו'.
על פי מה ששמעתי אודות מר ופעילותו ומסירותו למילוי תפקידו הכי אחראי והכי חשוב, בטוחני שאין צריך להאריך עוד בענין האמור. ויהי רצון אשר שורותי אלו אף כי מעטות בכמות ובפרט בערך הענין וחשיבותו, יקבל אותן בסבר פנים יפות ולא יחשדני במה שאין בי באיזו פני' פרטית שתהי', ויעשה מר כל התלוי בו להצלחת מבצע השליחות שבקשתי, וגם על חבריו שליט"א ישפיע בהאמור ובהצלחה.
ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור. וה' המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית יצליחו במילוי תפקידו, הגנה על עם הקודש בארץ הקודש, הגנה בהצלחה בכל המובנים, עד כי במו עינינו ובקרוב נראה קיום ההבטחה "ונתתי שלום בארץ גו' וחרב לא תעבור בארצכם, ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות".
בכבוד ובברכה.
אגרות קודש כרך כו ט'תתקנז

תשובה:

ב"ה, ג' אלול, ה'תשל"א
ברוקלין, נ.י.
לכבוד מר אהרן שי' יריב [=ראש אמ״ן]
שלום וברכה!

הפתעה נעימה היתה לי לקבל מכתב מר לאחרי הפסקה ארוכה כל כך – אף שכמובן דרשתי על דבר שלום מר והנעשה עמו ואת חבריו שיחיו אצל ידידינו בארץ הקודש.
ויהי רצון שיהי' מכתב זה גם כן התחלה טובה לתוכן טוב במכתבים הבאים מכאן ולהבא.
ולעיקר מכתב מר – על דבר ההסדר חלקי – תמיהני קצת שסגנון המכתב נותן מקום להערכה שכאילו כל הענין תלוי בספק ויש מקום לדון לחיוב או לשלילה בכללות הדבר. והרי ידוע בחו"ל ובודאי ידוע זה למר ולדכוותי', אשר המדובר במצב ההוה הוא רק בנוגע לפרטים ולהזמן ומה יקבלו תמורת זה וחלף זה וכו'.
וכבר אמרתי בהזדמנות מתאימה, אף כי כמובן שלא על מנת לפרסם, אבל בשיחה עם אלה שעל דרך הרגיל קויתי שימסרו חוות דעתי גם לחוגי מר ולהקרובים אליו, והוא, אשר בסגנון הרגיל במשפט העברי המצב הוא "תחילתו ברצון וסופו באונס". כוונתי שאף שלפני שנה ועל אחת כמה שנתים הי' הדבר תלוי כולו ברצון ישראל, האם לסגת מהתעלה או להשאר שם וכו', הרי ההתחלה תיכף לאחר מלחמת ששת הימים בהודעה "לכל המעונינים" שמוכנים להחזיר השטחים הכבושים (וכנראה גם בזה הי' דיוק לשלול הביטוי "שטחים המשוחררים"), הודעה שנכפלה בהזדמנויות רבות ביותר ושונות, ומה שאולי חשוב עוד יותר, הזהירות שלא לסתם את התעלה באופן שיודרשו שנים רבות לפתיחתה – הרי הי' כל זה בבחינת הצהרה גלוי' וברורה שמזמינים לפתוח את התעלה. ופשוט שלא עלה על דעת איש מעולם שימסרו הבעלות על התעלה לישראל, ולא לארצות הברית, אלא שהי' מקום לספק האם ימסרו הבעלות למצרים לבדה, או למצרים בצירוף בעל בריתה בריה"מ, או למצרים בתור גרורת בריה"מ.
וידוע ג"כ לכל מתחיל בהנדסה שמה שהי' כתוב בעתונים אחדים שאי-אפשר להרוס התעלה או לסתום אותה כדבעי – אין לזה שחר. ובפרט שאורך התעלה הוא 100 ק"מ ויותר, ובגדה המזרחית שלה הרי לא היו משקיפים וכו' כל הלילות.
מתחזק הרושם הנ"ל ביותר כשנודע לכל מעונין בזה שלמרות שתיכף להפסקת האש, וביממה הראשונה ממש, הביאו לגדה המערבית טילים חדשים והמשיכו בזה במשך כל הזמן, מבלי כל תגובה מישראל (פרט למחאות בדיבור, שמתחילה לא היו סיכויים כלשהם שישנו המצב, כי אם לכל היותר – שעל ידי זה יקבלו מארה"ב קצת נשק יותר, ובכל אופן הרבה פחות מהנשק המובא בתכיפות לגדה המערבית).
מכיוון שהפער בין הכוחות הי' הולך ופוחת, ובשום אופן אי אפשר הי' להדביק את כמות ואיכות הנשק מבריה"מ במדה ובמשקל הנשק מארה"ב, הרי כאמור לעיל, מה שהתחיל ברצון הפך לאונס על ידי הפעלת לחץ מכל הצדדים, כולל הידידים כביכול, עד שהמצב בחצי שנה האחרונה ואולי עוד לפני זה הוא שעתה כבר אין ברירה. ובודאי ידוע גם למר שאין זקוקים לענין הנקרא לחץ (בלשון הדיפלומטי) מארצות הברית, כי אם הפסקת הספקת נשק וממון ותו לא.
מה שמצער ומכאיב עוד יותר הוא אשר למרות שכבר הי' מצב דומה בעבר, ופעמיים, הנסיגה מהתעלה בשנת 1956 וההודעה ב-1967 שמוכנים להחזיר השטחים "הכבושים", ולא השיגו שינוי מהלך הרוח של המצרים ולא מהלך הרוח של בריה"מ ואפילו לא מהלך הרוח של ארה"ב – לטובת ישראל, ורק נתפרשה עמדה זה כחולשה ברוח על כל פנים של אלו הקובעים הקו בישראל ביחסי' עם מצרים, עם הערבים בכלל, וכן עם ארה"ב ובריה"מ – והרי בעולמנו שאינו עדין עולם האמת והצדק והיושר, חולשה מזמינה לחץ ולא רגש של רחמנות שיביא למעשים בממדים ממשיים ומחליטים – הנה למרות כל זה ממשיכים בקו האמור ולמרבית הצער והכאב לא רק בדיבור אלא גם במעשים, ומנסים להשקיט דעת הציבור על ידי הסברות מוזרות. ולדוגמא, שישנם לישראל כמה ידידים מבין ממשלות אומות העולם, או שכיון שישראל עזרה למדינות באפריקה בכמה שטחים, ישתפו פעולה על כל פנים בהצבעה באו"ם שמצרים תגרש את בריה"מ, ועד להסברה שנשמעה לאחרונה – ולאחר בקשת סליחת מר בזה, כיון שהבא להלן נתפרסם בשם החוגים הצבאיים – שכוח צה"ל הוא עתה גדול בהרבה מאשר הי' במלחמת ששת הימים. ואף שכמובן הצהרה זו אמיתית היא כשלעצמה, אבל הרי אין לזה כל שייכות למצב הדברים, שהרי מה שנוגע הוא המאזן בין כוח הצה"ל עתה – כלפי הכוח הנמצא מעבר לתעלה עתה ולא כפי שהי' כוחו של הצד שכנגד לפני שלש שנים. והן ידוע שגרוע המאזן עתה בהרבה מאשר הי' ב-1967, גרוע בהרבה גם בכוח אדם, שהרי אנשי צבא בריה"מ הנמצאים עתה במצרים רבים הם כמה פעמים ככה, בכמות ועוד יותר באיכות, ממה שהי' ב-1967.
אמת שקרה נס ומצרים מפני טעמים שאינם מובנים כלל עדין לא חתמה על פיסת נייר, פיסה שתוכנה תנאים שאיש אינו מקוה שיקיימום, ובמילא המצב תלוי ועומד. אבל כנ"ל צריך עיון גדול האם זה מחזק את המצב בגדה המזרחית של התעלה או את המצב בגדה המערבית של התעלה.
בטבעי אינני פסימי, ומובן אשר רצוני הוא למצוא פרטים המשמחים בשינוי המצב משנה לשנה. אבל למרות הרצון החזק אסור לאדם לרמות את עצמו באיזה ענין שיהי', על אחת כמה וכמה בענין רציני כהאמור.
ולסיים בדבר טוב, הרי מה שראיתי שינוי לטוב הוא בנוגע למצב הפנימי במדינת מצרים והערביות והיחסים שבין אחת מהן לחברתה. ואם יש לזה שייכות עם השיחה שהיתה בינינו בעת ביקורו של מר כאן בנוגע להאמור, הרי זכות גדול הוא למר בהשפעתו בכיוון האמור, וגם בזה בודאי ידוע למר יותר ממני על דבר גודל החשיבות שבדבר.
אסיים מכתבי מעין הפתיחה, אשר יהי רצון שתוכן מכתב מר הבא יהי' משמח בהענינים הכתובים לעיל ובכלל, ויוכלל גם זה בברכת השנה טובה ומתוקה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה, כנוסח המסורתי של ימי חודש אלול שמאחלים איש לרעהו כתיבה וחתימה טובה לשנה החדשה, שחודש אלול הוא הכנה מתאימה לזה.
בכבוד ובברכה ובפ"ש חבריו שליט"א ואסיר תודה אהי' למר באם ימסור גם להם איחולי לשנה טובה ומתוקה.
נ.ב. מובן שברשות מר למסור תוכן מכתבי זה למי שימצא לנכון, ובודאי אקבל על כל פנים תגובת מר על התוכן, ותודה מראש.

ארשה לעצמי, כיון שנגע מר בשאלה של ההסדר חלקי, אולי יכול להסביר לי תמיהתי גדולה זה כשלש שנים, והיא, שלאחרי שידוע ומקובל אצל כל המומחים בלי יוצא מן הכלל, שבתקופתנו הגנה בשיטה כמו קו מאג'ינו וכיוצא בזה, זאת אומרת לסמוך על ביצורים ועל נוכחות פלוגת צבא "מצומדות וכבולות" בבונקרים וכו', לא זו הדרך כלל בתקופתנו תקופת הסילונים והצנחנים וכו', ובפרט כשהחזית אורכה כמה מאות ק"מ (בצירוף החזית דהתעלה והחזית דים התיכון), כי אם רואים את כח הצבא בניידות שלו ובהכשרון להזיזו ממקום למקום בזריזות וכו'. והדברים אמורים אפילו כשישנן כמה נקודות אחיזה בנוף הטבעי, הרים וגבעות וכו' בהעורף של הקו, על אחת כמה וכמה כשנמצאים במדבר. ואפילו כשהקו הוא בעובי של כמה ק"מ, הרי המינימום של ההסדר חלקי בודאי שהוא יותר מעובי הקו. ובכל זה השקיעו הון רב ומרץ עצום בקו הגנה זה.
אמנם הי' בזה גם תועלת פסיכולוגית להציל את הנמצאים שם משעמום, בעי' רצינית ביותר במצב כזה, אבל אינו מסתבר לומר שזה הי' הפקטור המחליט.
ובאם מותר למר לגלות הטעמים ונימוקים שבדבר, תודתי נתונה למפרע באם יכתוב לי גם בזה ובפרטיות המתאימה.

אגרות קודש כרך כז י'ר

תשובה:

במ"ש בהנהגתו, לא ישר בעיני כלל וכלל מה שמתענה (עד חצות) ביום שני וחמישי וכו' כי לא זוהי דרך החסידות, ותחת לענות את הגוף צריך לענות את נפש הבהמית, פירוש הדברים, לא לנגוע בבריאות הגוף על ידי העדר אכילה ושתי' הנדרשות לבריאות ולהחליף זה בעינוי נפש הבהמית היינו בהעדר מילוי התאוה באכילה ושתי', דיבורי דברים בטלים ועל אחת כמה וכמה דבור של אבק לשון הרע או סתם דבור האסור, לקיים מצות ואהבת לרעך כמוך אפילו בנוגע לאיש כזה שנדמה לו שאינו נוהג במדת האהבה כלפיו או אפילו גם הזיק לו או נגע בכבודו וכו' וכו' אשר הנהגות אלו, לפעמים כבד יותר להביאם בפועל מאשר תענית מאכילה ושתי', ועוד זאת שאינם מחלישים את הבריאות ובמילא היכולת ללמוד שיעורים בתורה לקיים מצות בהידור מבלי שיבלבלו עניני הגוף.

אגרות קודש כרך יב ד'קצו

תשובה:

כל התעוררת בתחלתה - רובה אור, ובמילא עומדים בהתפעלות ובחיות בגלוי.

אבל תכליתה שתפעול במעשה בפועל, ומדי יום ביומו, היינו "להלביש האור בכלים", ולכן מוכרח שתתעלם ההתפעלות, ולא יורגש כ"כ החיות, כי אם העשי' בפועל. וזהו - התכלית. ואל ישמע לפיתוי היצה"ר שהנ"ל צריך להביאו לעצבו, ח"ו. כ"א לעבוד עבודה מסודרת, אורות כלים מרובים דוקא. והסדר בקדושה הוא "מעט מעט אגרשנו", הן בלימוד התורה הן בקיום המצות (ומהם - אהבת ישראל), ולא בפעם אחת או בקפיצה [מלבד במקרים מיוחדים].

ולכן זה מוכרח - גוף בריא, ולכן צריך להתנהג באופן המתאים לזה בעניני אכילה, שתי', שינה וכו'.

וכלשון התניא פ"ז ["האוכל בשרא שמינה דתורה כו' להרחיב דעתו לה' ולתורתו כו' כעולה וכקרבן"]. וכיון שהתורה נתנה רשות לרופא - הרי כשיש איזה ספק בזה, או איזה מיחוש - צריך לשאלו ולעשות כהוראתו. וכשהולכים בכל הנ"ל צעד אחר צעד - מצליחים ברוחניות, ובמילא גם בגמשיות.

וציונו השי"ת על השמחה בכל זה, ורואים במוחש, שכל דבר הנעשה בשמחה - הוא נעשה בשלימות ובהידור יותר. ומועיל לבריאות בגשמיות וברוחניות...

אגרות קודש כרך יא ג'תקעג

תשובה:

בהנוגע למה שכותב אודות שכנים רעים, הנה על פי רוב זהו בא מחוסר הכוונה בברכת השחר כשמתפללים שתצילנו כו' ומשכן רע, והעיקר כשאין משתדלים כראוי בהנוגע להשכן רע שבלב האדם הוא היצה"ר ובמילא כשמוסיפים בשני הענינים הרי מדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה אלא שכמה פעמים ככה. ורואים הטבה גם בהנוגע לשכן רע כפשוטו ומהנכון לבדוק המזוזות בדירתו. שיהיו כולן כשירות וגם התפילין שלו.

בברכה לבשו"ט בכל הנ"ל.

אגרות קודש כרך ח ב'תנ

תשובה:

אצטער על שאינו מזכיר במכתבו דבר ע"ד שידוכים, וידוע לו דעתי בזה מכבר שאמרו רז"ל שדרכו של איש לחזור, והמשל הוא ממי שאבדה לו אבדה, ורואים במוחש אשר בעל האבדה אינו מחכה במקומו ובביתו עד שיבוא פב"פ ויאמר לו, מצאתי חפץ, ואולי שלך הוא, אלא הוא יוצא ממקומו, וגם אפי' כמרז"ל חתן חות דרגא ומחפש אבדתו. והשי"ת יצליחו.

אגרות קודש כרך ו א'תרצד

תשובה:

... הכתוב בשער היחוד והאמונה פ"ז דהשמש "כמו קס"ז פעמים כגודל כדור הארץ" הוא ע"פ פסק הרמב"ם בהל' יסודי התורה פ"ג ה"ח (ודייק יותר בהקדמה לפירוש המשניות "קס"ו וג' שמיני פעם").

כנראה הקשו לכת"ר ממה שכאילו התוכנים דעתה חקרו ומצאו אחרת - 4/5 מליון פעמים ויותר. - וכמו בשאר הקושיות "המדעיות" מסוג זה - המקשן עם הארץ גם במדע!

הנאמר בתכונה 4/5 מליון ויותר הוא בנוגע לכמות (volume) וברמב"ם המדובר ע"ד הקוטר (diametre). והנה ערך הקוטרין הנ"ל המובא בס' התכונה דעתה הוא - כמו 110 (ולא - ק"ע) - אלא שמדידת קוטר השמש זו מביאה בחשבון שכבות מסויימות של השמש ולא כולן - כי שכבות החצוניות ביותר - (לפי דעת התוכנים דעתה) משתנות (בתנועת כווץ והתפשטות) מזמן לזמן במדה גדולה, לא כולן נראות לעין (כ"א רק "רואים" השפעתן) וכו' וכו' - ולכן גם קשה למודדן. כן אין מביאים בחשבון את protuberance, אבל (לפעמים עכ"פ) ראו ומדדו שהתפשטו הנ"ל עד כדי כך שהי' אז קוטר השמש יותר מן ק"ע פעמים מקוטר הארץ ונתכווץ אח"כ וכו' ואכ"מ.

אגרות קודש כרך כב ח'תנד

תשובה:

בענין הסתירה - לכאורה - שבין דעת החוקרים אודות זמן הדרוש "בשביל תקומת והופעת הכתב והתפתחות הלשונות והתרבויות בכלל" ובין הפירוש הפשוט וישר בתורה ובמאמרי רז"ל ומקובל מדורי דורות על כל עמנו בענין מנין לבריאת העולם, שזוהי שנת ה'תשט"ז לבריאת העולם וכנוסח שטרות וכו', אשר "זוהי השאלה השרשית בשלב של החקירות בזמן ההוה" -

לדעתי, אי אפשר שתהי' בזה סתירה, כי אי אפשר לסתור מהשערה בעלמא. וכונתי בזה:

(א) בכלל, בנוגע לכל מסקנות המדע - ידוע היסוד והפרינציפיון (הנקרא, כמדומה, על שם הייזנברג), אשר כל ה"חוקים" שבכל ענפי המדע אינם אלא הנחות השערות היותר אפשריות, הקרובות יותר להתגשם. ז.א.: בנוגע לעתיד אי אפשר לו לאדם לדעת דבר בהחלט גמור, אלא רק בהשערה. ואחת ההשערות היא, אשר ככל שיגדל מספר המאורעות כן יגדל החלק מהם המתאים להנחות המכונות בשם "חוק" - בערך וביחס לחלקם שאינו מתאים אל ה"חוק". וגם זה גופא אינו אלא אפשר, כאמור, ולא מוכרח.

לדוגמא - אין כל סתירה להמדע אם יראו אבן עפה מלמטה למעלה ולא להיפך, ואינו אלא בסתירה אל הרגיל ולא למסקנות המדע.

כן הוא בנוגע לכל "חוקי הטבע", אין יוצא מכלל זה. ועל אחת כמה וכמה בהנוגע לחוקי ההתפתחות, אשר בין אנשי המדע גופא - כמה שיטות ישנן וסותרות ושוללות אחת את רעותה.

(ב) נוסף על הנ"ל: אפילו אם הי' במציאות עתה חוק (אמתי, ולא השערה) וסדר התפתחות קבוע, אי אפשר הי' לדון ממנו בנין אב בהנוגע לחוק וסדר התפתחות של תקופה קדומה בכמה אלפי שנה לזמננו.

כשבאים לדון על ההתפתחות מקדמא דנא הרי זקוקים להשערות שונות ומרובות ביותר ושאין להם יסוד בנסיון. והחוקרים עצמם - כלם מודים כי תנאי הטבע והחיים אז היו שונים לגמרי מאשר הם עתה, כגון מדת חום האויר, לחץ האויר, מציאות האלמנטים הרדיו-אקטיווים במדה גדולה הרבה יותר מאשר עתה, היחס שבין החי והצומח וכו' וכו'.

ומתמי' איך משתמשים החוקרים בנתונים דאופן ההתפתחות עתה - ליסוד השערותיהם בהנוגע להעבר הכי רחוק - כאילו לא נשתנה דבר, ומניחים הנחות ומסיקים מסקנות (אף שמעולם לא ניסה שום חוקר לבחון השערותיו בכור מבחן התנאים שהיו אז), ומקבלים אותם בלי פקפוק ומכריזים על מסקנותיהם כחוקים.

ואם עד לתקופה האחרונה עדיין הי' צל של אמתיות בזה, הנה בתקופתנו, תקופת משבר במדע ג"כ - גם הצל חלף ואבד. ולדוגמא: נוכחו לדעת שכמות אפילו קטנה ביותר של קאטאליזאטור, או של אלמנט רדיו-אקטיווי משנה התופעות ומהירתם ולפעמים באופן הכי מפתיע. תגלית זו שוללת אפשריות של ראי' מדעית להסיק מסקנות מדעיות בהנוגע לתהליך התפתחות הצמחים ובע"ח וכו' בסביבה ובתנאים שהיו אז אלמנטים רדיו-אקטיווים במדה גדולה הרבה יותר משל עכשו.

וזהו רק חלק מהתנאים שבודאי נשתנו, כי נוסף על זה, הרי חלו עוד שנויים עקריים רבים אחרים וכמו בהרכבת האויר וקלישותי' (density) שזה משפיע באופן עקרי על קרני השמש ועל קרני האור - cosmic rays - מכל המינים באופן החדרתם ופעולתם על הארץ.

(ג) נוסף על כל הנ"ל: כל שיטות ההתפתחות (ובמילא כל הקושיות הנ"ל) מיוסדות על ההנחה שבראשית הי' חומר פשוט, ובתקופה ורגע מסויים, הנה מפני סיבות שאינן ידועות כלל, התחילה ההתפתחות ע"י הרכבת חלקי חומר פשוט זה, יותר ויותר, עד שכעבור תקופה מסויימה הגיע לדרגא של צומח, ואח"כ לדרגת חי וכו'. ועל השאלה למקור החומר הפשוט הראשון, הנה המענה הוא שאין זה מתפקיד חוקרי המדע לענות עלי'. ואם הנשאל הוא חוקר מאמין, אומר שנברא יש מאין על ידי הבורא. וכן בהנוגע לשאלה היסודית: מה גרם שהתחילו סיבות הנ"ל לפעול בתקופה זו ולא קודם לה או לאחרי'.

ופשיטא שאינו מובן כלל מהי הנפקא מינא והמדעיות של השיטה והקס"ד שהבורא ברא ביליונים אטומים והטביע בהם חוקים מסויימים והאטומים התפתחו מדרגא לדרגא על פי חוקים אלו, או אם נאמר - כפירוש הפשוט דספר בראשית - שהקב"ה ברא ביום ראשון את השוה"א כו' ביום שני כו' עד שברא ביום הששי את האדם בעל שכל, מדבר, וברמת התפתחות גבוה. ואדרבה, מנקודת המבט המדעי דימינו אלה - מופרכת יותר באין ערוך בריאת יש מאין ואפס המוחלט אפי' בריאה פשוטה בעל תא אחד, מיצירת יש בעל התפתחות גבוה מיש פשוט במשך זמן קצר ביותר.

ה"סתירה", כביכול, היותר גדולה בין המדע והאמונה - הוא ענין בריאה יש מאין, כי מדע פירושו ביאור ע"י דבר שראוהו על כל פנים פעם אחת, ובריאה יש מאין אי אפשר ל"הוכיח" באופן כזה. ואדרבה כפי "המסקנות" של החקירות בתקופה האחרונה השמדת היש שיחזור לאין והפכו, בריאת יש מאין - אי אפשרי שיהיו בטבע. והמאמין בבריאה יש מאין למרות "מסקנא" הנ"ל, נקל לו להאמין בבריאת אדם מפותח וכן בנוגע לבע"ח וכו'. וכמרז"ל: כל מעשה בראשית בקומתן נבראו. - אין כל סברא ושכל להגביל יכולת הבורא רק לבריאת יש מאין. ומי שיכול לברוא יש מאין - על אחת כמה וכמה שיכול ליצור אדם גולם מן האדמה.

וממילא נפלו כל ההשערות בענין תקופה הדרושה להתפתחות וכו', כיון שאין כל סברא מדעית, ראי' ותוכחה שלא בקומתן נבראו (אפילו את"ל שנתוספו אח"כ מיני צומח ובע"ח שנתפתחו מאלו שקדמום).

(ד) שמעתי מקשים על כגון דא, לאיזה טעם הי' לו להבורא לברוא במיוחד דומם ובמיוחד צומח חי ומדבר, בה בשעה שהי' יכול לברוא רק הדומם הפשוט ביותר ולהניח אותו להתפתח מתאים לחוקי ההתפתחות ולא להטריח את עצמו כביכול בבריאה של ששה ימים בזה אחר זה.

ומובן אשר אין כל מדעיות בקושיא זו, וגם סתירה ישנה מני' ובי', שהרי אין כל טעם במדע לבריאת היש מאין ולחקיקה חוקי הטבע כמו שנראים לנו, ובמילא אין מקום להקשות למה לנו להניח שהיתה תופעה פלונית בלתי מובנת בשכל האדם בה בשעה שבמקומה היתה יכולה להיות תופעה אחרת - כיון שגם היא בלתי מובנת בשכל האדם. וכנ"ל, הרי אדרבה, תופעה השני', היינו בריאה יש מאין, "מופרכת" מנקודת מבט המדע יותר מאשר יצירת האדם כמו שהוא מן הדומם, בלי דרגות שבינתים.

(ה) דרך אגב, במה שיש רוצים עתה לפרש מרז"ל בונה עולמות ומחריבן, וכן המובא בזהר ובספרי קבלה אודות אדם קדמון, כפשוטן, היינו שהי' אדם גשמי והיו עולמות גשמיים שנחרבו אח"כ ואחריהם נברא העולם הזה שהוא בן ה'תשט"ז שנה, וכמובא פירוש זה בכמה ספרים וגם בספרי המקובלים הראשונים (כמה מקומות שמדובר בזה צוינו בתורה שלימה בראשית א: ה, ס"ק תכ"ב ואילך).

הנה בעניני קבלה, כמו בכל חלקי התורה, אימתי יש מקום לדיעות חלוקות - קודם שנפסק הדין על פי כללי התורה, אבל לאחר פסק דין כדיעה אחת, הרי, בנוגע למעשה ולפועל, רק דעה זו אמתית היא. והוא הדין בשאלה הנ"ל: עד שבא האריז"ל היתה בזה מחלוקת (וכמובא בספרים המצויינים בתורה שלימה הנ"ל), אבל לאחר שאמר האריז"ל דעתו, שהוא הוא הפוסק האחרון בכגון דא המקובל על כל בני ישראל, הן האשכנזים (רבינו הזקן וגם הגר"א) והן הספרדים, ואמר דעתו ברור דאין הכונה לומר שהי' עולם גשמי כמו עולם הזה דעכשיו כו', כי זה לא הי' אלא דוקא בשמיטה זו לבד, (הובא ג"כ בתורה אור לרבנו הזקן נא, ד; ובתורת חיים שם) - אין לפרש ענינים של מעשה ומציאות (וכמו ענין הבריאה בפועל) כי אם מתאים לדבריו.

אגרות קודש כרך יג ד'תיד

תשובה:

מאשר הנני קבלת מכתבה - בלי הוראת זמן הכתיבה - וכבקשתה הנני עונה עליו מבלי לחכות על התור אפילו של מכתבים המהירים, ועל סדר מכתבה.

הנה פלא מה שמתחילה שכבה הניצוץ האחרון וכו' כי מאין לאדם ידיעות כאלו? וכנראה שכל יסודה הוא הגיל, ואין זה ראי' כלל, וכמבואר בדברי רז"ל ורואים במוחש, שנשים שגילם גדול יותר משלה יולדות בנים ובנות ונוסף על זה הרי המסתכל בעולמו של הקב"ה רואה אשר מפני - בלשון הכתוב - רבו מעשיך ד' גדלו מעשיך ד' אי אפשר לאדם אחד להקיף ולהשיג את כל הענינים, וגם לא אפילו חלק חשוב מהם וגם לא אפילו רובם של הענינים הנמצאים בהד' אמות שלו ונוגע לחייו הפרטים ולכן נפרדו בני אדם למומחים במקצועות שונים, ואין האדם הישר מחווה דעת בהחלט אלא במקצוע שלו ובהאחרים סומך על המומחה בזה.

ובהנוגע לנדון דידן, הרי אף שהתורה מתחשבת עם חוות דעת רופאים ובחוות דעתם תלוי פסקים מיוחדים אשר בשולחן ערוך, ומהנהגתו של כל אחד ואחת הוא לעשות כהוראת הרופאים בהנוגע למעשה בפועל ממש, אבל ביחד ע"ז לדעת ברור בלבבו אשר השי"ת הוא הרופא כל בשר והוא המנהיג את עולמו כפשוטו היינו בחיי היום יומים של כל אחד ואחת ובפרט ובפרטי פרטים ועאכו"כ בענינים עיקרים.

כנראה מכתבה לא הי' בענין הנ"ל חוות דעת רופא מומחה, אבל באם גם הי' מקרה כזה אצל מי שהוא הרי המקרים שטועים הרופאים בכגון דא רבו מלספור, ואין הדבר תלוי אלא בחוזק בטחונו של האדם ובהתקשרותו עם בורא העולם (על ידי אורח חיים יום יום בבטחון שבמילא גורם לשמחה, וגם שמחת היכולת לפעול דבר מה בשביל הסביבה אשר גודל הזכות בזה אין לשער, וכידוע פתגם הבעל שם טוב, אשר נשמה יורדת למטה לעולם הזה למשך של 70-80 שנה בשביל לעשות טובה פעם אחת לישראל בגשמיות או ברוחניות, ומי כמוהו כהבעש"ט שהבין גודל הירידה של הנשמה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא בביאת נשמה לעוה"ז ובכל זה אמר כנ"ל ומסר זה לדורותיו אחריו דורי בני הגלות ההולך וגובר, ובפרט כשהמדובר הוא באשה צעירה אשר עדיין לא נצלה כחותי' במילואם בהשפעה על סביבתה לעורר בהם את הטוב שבנפשם ולחזקו בטוב ואין טוב אלא תורה ומצוה, ולאו דוקא בימי השבת וימים נוראים ובמקרים יוצאים מן הכלל אלא בדוקא ובדיוק בחיי היום יומים אשר יש טועים לאמר שהם ימים אפורים), ובאמת אין נצרכה כל הסברה ואריכות לבאר נקודה פשוטה כזו ומספיקה רק מחשבה אחת אשר כל אחד ואחת מבני ישראל, שהם מבני אברהם יצחק ויעקב הרי הוא חלק מהמחבר את הבורא והבריאה ע"י חייו כמו שהם, ובפרט ע"י פעולות הנ"ל וחיבור זה הוא תכלית כל הבריאה כולה.

בודאי למותר להוסיף אשר אין כוונתי בכל הנ"ל למעט ח"ו הענין דבן ובת ואיני בא אלא להראות על האמת המוחלט, שאין כל מקום לעצבות ועאכו"כ לביטוי שכותבת ליאוש אדרבה ואדרבה.

בהנוגע לשאלתה אודות תחליפי הדירה והשנית והעיקרית לקחת ילד לתוך ביתם לחנכו, הרי זה תלוי בהשפעה שיהי' לזה עלי' ועל בעלה שי' ואם עי"ז יתוסף שמחה מתחזק מדת בטחונה בהשי"ת אשר ימלא משאלותם לטובה בזחו"ק, בודאי נכון הדבר וכמדומה שכבר כתבתי להם פעם במכתבי מיוסד על אחת השיחות של כ"ק מו"ח אדמו"ר אשר אף שמוכרח שהאדם יעשה חשבון בנפשו בכל זה מוכרח ג"כ שלא יהי' זה אלא בזמנים מיוחדים כי בלא"ה מרובה ההפסד על השכר, וכלך מעשיית חשבון הנפש בכל יום או אפילו פעם בשבוע, ומוטב אשר תשקיע כשרונותי' בפעולות טובות בהשפעה על סביבה, והקב"ה משלם מדה כנגד מדה אלא שכמה פעמים ככה.

בברכה לשמחה ולבשו"ט בכל הנ"ל.

אגרות קודש כרך י ב'תתקפה

תשובה:

קבלתי מכתבו מיום ד' ל"ד בעומר, בו מתאר מצב עסקיו שהנהו בעל חוב גדול וכו' וכו' וכותב שיש לו אפשרות למכור איזה מגרשים שיש לו, אבל אינו יכול להחליט בעצמו מה לעשות והעולה על כולנה מהנראה בכתבו, שנפל ברוחו ובמילא נחלשה אצלו גם מדת הבטחון שלו, וכותב הנני בזה העולה על כולנה, כי עפ"י המובא בספרי הקדש בכלל ובספרי חסידות בפרט, הרי בזה תלוי הכל, מדת הבטחון הנה היא קנה-המדה להתקשרות ודביקות ענינים גשמים של האדם עם הבורא ב"ה, ואם הדביקות היא במילואה, אז בודאי אי אפשר שיהי' כל חסרון, כיון שלמעלה אין ענין זה כלל וכלל.

וכיון ששואל עצתי - אחרי הקדמה שכבקשתו כשהייתי על הציון של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הזכרתיו להמצטרך לו - הרי לפי דעתי צריך הוא להתעסק עם עצמו, הארעווען אויף זיך [=לעבודה, להתייגע עם עצמו] , לחזק בטחונו בהשי"ת במדה היותר גדולה, ואמיתת מדת הבטחון היא, שאף שאין רואים כל דרך בטבע, הרי נעלה מכל ספק שבודאי יהי' הכל טוב, ובטוב הנראה ונגלה לעיני בשר ממש, היינו בפרנסה בהרחבה ובבריאות וכו' ולגבי למעלה הרי הענינים שבטבע אינם נוגעים כלל, וכיון שהאדם למטה מעמיד את עצמו ומגביה את עצמו למעלה עכ"פ משהו מן הארץ, היינו כשפועל בעצמו שעל ידי זה שהוא יהודי מאמין, בטוח בתכלית שאין בעל הבית עליו מחוץ מהשם יתברך, הרי ביכולתו להמשיך גם פה למטה, שגם למטה לא יוכלו כל עניני הטבע לנגוע בו שלא לטובה ח"ו, ותקותי חזקה בהשי"ת, שאם רק יתחזק בבטחונו בתכלית, הרי יראה תיכף שינוי בההנהגה עמדו בעניני המסחר הגשמי ויתחיל מצבו לילך הלוך וטוב און פון גוט צו נאך בעסער,

ונוסף ע"ז הי' צריך להתחיל תכף ומיד בנתינת צדקה כפי רגילותו ולהוסיף עכ"פ במקצת על רגילותו עד עתה, ואחכה ממנו לבשורה טובה בכל הנ"ל.

בברכה להצלחה בגשמיות ושיקוים בו פתגם כ"ק רבינו הזקן, אז השי"ת גיט אידן גשמיות או זיי מאכן פון גשמיות רוחניות [=יהודי מקבל גשמיות ועושה ממנה רוחניות]
אגרות קודש כרך ו א'תרסג

תשובה:

... ומ"ש מאין יבוא עזרי (=ספר תהילים) הנה ידוע הפירוש על פי חסידות, שזהו לא רק שאלה אלא גם המענה שמאין היינו עתיקא קדישא, דלית שמאלא בהאי עתיקא ובמילא ממשיך טוב מבלי העלמות והסתרים והוא הנותן עזר בכל מצב בכל זמן ובכל מקום (ראה זהר הקדוש פ' בשלח ס"ד ע"ב, פ' שלח קנ"ח ע"ב) ומבואר בלקו"ת שמע"צ צ, ב.

אגרות קודש כרך ז ב'צג

תשובה:

בעת היותי על הציון של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הנני מזכיר אותו ואת ב"ב שיחיו ובפרט לעניני שידוכים וזווגים, אבל בטח ידוע לו הכתוב וברכך ה"א בכל אשר תעשה, אשר צריך ג"כ לעשות, וידוע ג"כ מאמר הרה"צ ר' זוסיא מאניפאלי זצ"ל, אשר מכל אדם יש ללמוד ענינים בעבודת השי"ת ואפילו מאלו שאינם מתנהגים כדבעי, והוא למד מהנהגת גנב כמה דברים, ומהם שכאשר מנסה בפעם הראשונה ואינו מצליח, בכ"ז מנסה ג"כ פעם שני' ושלישית עד שסו"ס עולה בידו הדבר, ומרובה מדה טובה וכו' ובפרט בענין זווגים שרז"ל אמרו קשה וכו' שצריך לנסות פעם אחר פעם אבל סוכ"ס בטוח הדבר שימצאו זווגים הגונים, ואין לפחוד ממה שנזקקים להשתדלות בדבר.

אגרות קודש כרך ה א'שכט

תשובה:

במענה על מכתבו מכ"ה אייר, נעם לי לקרות בו אשר כמה ספיקות שהיו לו, חוסלו, וכמבואר בספרים הק' אשר ספ"ק בגימט' עמל"ק הכוונה לקליפת עמלק, שבדוגמת עמלק כפשוטו ענינו שאף שהאמבטי' רותחת קופץ לתוכה, ובלבד לקרר את בני ישראל וכמ"ש אשר קרך [עיין במדרש תנחומא שם], ומזה בנין אב לכל הספיקות שמזכיר אשר מקורם כפי האמור וד"ל.

במ"ש אשר קרא בספרי התוכנים ע"ד כוכבים שקרן האור משם צריך ללכת הרבה יותר משית אלפי שנין [=גיל העולם על פי התורה] עד שיגיע לארץ, ומקשה איך יתאים עם המובא בתוה"ק שנמצאים אנו בשנת ה'תשט"ז לבריאה.

הנה אפילו את"ל שחשבון הנ"ל ע"ד מרחק הכוכב - אמיתי הוא (כי גם בזה יש חילוקי דיעות בין התוכנים) אין מזה קושיא לתאריך הבריאה, שהרי כמו שנבראו הכוכבים נבראו ג"כ קרני האור, וכמו שיכול השי"ת לברוא כוכב שרק אז ואח"כ יתחיל להאיר, כן אפשרי שיברא הכוכב ביחד עם קרני האור היוצאים ממנו. ובפרט ע"פ הנאמר בפרשה ראשונה שבתורתנו ויהי בקר יום אחד, ו"יהי מאורות" אך ביום הרביעי, היינו שהיתה מציאות אור בקר קודם תליית המאורות ברקיע השמים.

במ"ש שראה בס' פלוני, אשר יש לומר שששת ימי בראשית אינם ימים של כ"ד שעות כו' וכו' - ולצערנו נמצאים פירושים כאלו גם בעוד ספרים, אבל מעקמים הם את הכתובים מפני, שבמחילת כת"ר, לא ידעו כדי צרכם "היסודות" עליהם נבנו השערות החוקרים השונים במדעים בהנוגע לתאריך הארץ. כי הידיעה והחקירה ביסודות אלו מוכיחה לשכל הבריא שאינם אלא השערות ורחוקים מודאיות, וכן הוא דעת בעלי המדע וכמובא בספריהם הם, אף שמעלימים הספיקות שיש להם בהיסודות, בספרים הנלמדים בבתי ספר להמתחילים בזה. ולמותר להאריך ולהעיר על הראי' הכי פשוטה, שששת ימי בראשית ענינם - של כ"ד שעות, כיון ששמירת יום השבת לאחרי ששת ימי השבוע קשור בזה.

בודאי יודע משלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בחומש תהלים ותניא הידועים ועכ"פ ישמור אותם מכאן ולהבא, נוסף על לימוד שיעור קבוע בתורת החסידות.
אגרות קודש כרך יג ד'תט

תשובה:

במענה על מכתבו בו כותב אודות סדר לימודו ומסיים אשר מחשבות זרות מבלבלות לו מהיגיעה בעבודת התפלה, וכבר ידועים הענינים בזה אשר שמירת קדושת הברית והלשון ממעט המחשבות זרות כן צריך שיהי' הספר או הסידור פתוח לפניו שהאותיות מאירות ומגרשים מחשבות שאינם מענינם. וע"פ המבואר בלקו"ת ס"פ קדושים הנה כשיש אותיות דתורה בכלל ובפרט אותיות דפנימיות התורה חקוקים במוחו הרי זה ממעט לאט לאט אותיות המחשבה שמנגדים לזה והשי"ת יצליחו לבשר טוב בכל הנ"ל.
אגרות קודש כרך ט ב'תתעה

לכתבו אודות מחשבות זרות בשעת הלימוד ותפלה, ידועה העצה לזה, אשר יהי' הספר או הסידור פתוח לפניו בעת הלימוד והתפלה, והאותיות אוחזות את המחשבה ותופסות אותה.ומאחר שהובטחנו יגעת ומצאת, וזכה ללמוד בישיבה הק' תומכי תמימים, מיסודם ובהנהלתם של רבותינו נשיאינו, בודאי כשילמוד בהתמדה ושקידה ימשיך זה ברכת השי"ת בכל המצטרך לו.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.
אגרות קודש כרך כב ח'שנז

מענה על מכתבו, בו כותב ע"ד ענין המחשבות המבלבלות אותו כו', הנה יסיח דעתו מזה לגמרי ויהי' מן המוכן אצלו בעל פה אותיות התורה ובטח יודע ג"כ בע"פ פרקים בתניא ומאמרי חסידות.
ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בשם כמה מנשיאינו, אשר כשהתאוננו לפניהם על עניני מחשבות זרות, ענו: אין א פוסטקע קריכט. ובמילא כשהמוח ממולא מאותיות התורה והתפלה וכאשר יודעים אותם בע"פ הרי גם בזה הזמן שאין חוזרים עליהם בפו"מ, הרי הם חקוקים במוחו וכדאי' בלקו"ת ד"ה והדרת פני זקן, ובמילא כשאין זה פוסטקע (מקום ריקן) קריכט מען ווייניקער, ואם לפעמים גם הן, הרי בנקל לגרשם.

בברכה להצלחה בת"ת ביראת שמים.
אגרות קודש כרך ה א'שעד

במענה על מכתבו מכ"ח אד"ר. הנה לענין מחשבות זרות צריך להרבות באותיות התורה ואותיות התפלה ושיהי' גם כן חקוק במוח זכרונו איזה פרקים תניא ואיזה פרקים משניות שזה מגין אפילו בשעה שאין חוזרים אותם ואפילו במחשבה, וכמובן בלקוטי תורה סוף פ' קדושים. ובמילא מהנכון שילמוד בע"פ גם את דרוש הנ"ל והדרת פני זקן.

כיון שלעתים תכופות מחשבות הנ"ל מבלבלות דוקא בעת התפלה ובעת הלימוד, לכן טוב שבעת התפלה ובעת הלימוד יהי' הסידור או הספר שלומד לפניו באותו מקום שעומד, וכשירגיש שמחשבותיו מתפזרות הרי יעיין תיכף בהסידור והספר, שאותיות הכתב האלטען איין.[=מחזיקות אותו]
אגרות קודש כרך ח ב'תקכה

תשובה:

במענה למכתבו מכ' תמוז והקודמו, בו כותב אודות מצב פרנסתו והסברות בהנוגע לפרנסה בעתיד, ושואל דעתי בזה.

ובכלל אין עוזבים ענין של פרנסה בעסקים ובפרט כשהמדובר בבעל משפחה, בשביל לנסות עניני פרנסה חדשים, ובמיוחד אשר בפרנסתו דעתה עושה זה כמה זמן, אף שככתבו הסביבה בה אינה מתאימה, הרי דרים הם עתה בסביבה דאנשי יראי שמים וכו' ולכן סוף סוף הסביבה במקום עבודתו לא תהי' לה השפעה כל כך באם יחליט בעצמו שעליו להתנהג מתאים להוראות תורתנו תורת חיים ובקיום מצותי' עליהם נאמר וחי בהם, אלא שכמובן ומעוד כמה טעמים אין כדאי כלל להכנס בוויכוחים עם הנמצאים במקום פרנסתו עתה, כי אם להיות דוגמא חי' להנהגת בן ישראל אשר כל אחד מהם נקרא בן אברהם יצחק ויעקב.

רואים במוחש אשר היחס לכמה ענינים וסביבות תלוי בהגישה, כוונתי לומר, שבאם יביט על מקום פרנסתו עתה בהעדר שביעת רצון ואולי עוד יותר לרע עלול [...] על הנמצאים שם, אבל באם יביט על זה כמקום פרנסה שביכולת להשתמש בהפרנסה לעניני תורה ומצות חינוך ילידיהם על דרך התורה והמצוה, אשר ככל ענין של פרנסה קשורים הם בקישוים שכן הוא בכל ענין פרנסה שתהי', ואז הצד הבלבול שבפרנסתו לא תהי' קשה כל כך ולא ישפיעו עליו כלל.

נעם לי לקרות במכתבו מהתחברותו וקרבתו לאנשי חב"ד שבמקומו, שתקותי שגם בעתיד יהי' כן, וכבר נאמר ותשועה ברוב יועץ.

אגרות קודש כרך כב ח'תצ

תשובה:

במ"ש אודות האברך... הנה מה שאמרתי לו בהנוגע לחלב עכו"ם הוא - ע"פ סיפור הידוע מכ"ק מו"ח אדמו"ר (וכמדומה גם נדפס), שחלב עכו"ם מעורר ספיקות באמונה, ואלו הדברים שאמרתי לו, ושאם בכל הזמנים הי' צריך להזהר מהנ"ל כמובן ופשוט, עאכו"כ הנוער דארצוה"ב ובפרט באלו הלומדים במוסדות ששם תערובות טו"ר, ולאום מלאום יאמץ, וד"ל.

אגרות קודש כרך טז ו'יז

תשובה:

...וכוונתי בזה, מה שנדמה לי כבר כתבתי לו, ענין הפאה בביתו, וכפי שכמדומני כבר רמזתי לו, שהדבר אינו משתנה ובודאי אינו נהיה מתוקן, על ידי זה שמעלימים עין ממנו, והשם יתברך לפניו נגלו כל תעלומות. והצער בקשר לזה מובן, על פי הזוהר הקדוש (מובא באחרונים שו"ע או"ח) חלק ג' קכ"ו ע"א, בעיא איתתא לאיתכסא בזיוותא דביתא (מזה מובן עד כמה עוד יותר מחוץ לבית) ואי עבדת כן... בנהא יסתלקן בחשיבו וכו', מתברך בכולא בברכאן דלעילא בברכאן דלתתא בעותרא בבנין בבני בנין, ע"ש היטב. רצוני להדגיש שוב, שאין כאן מינה ומקצתה של ענין של קפידא, אלא צער וכאב... ויהי רצון שסוף כל סוף כל אחד מאיתנו יראה כיצד הקב"ה משפיע ברכה והצלחה בגשמיות וברוחניות, ויעשה את הכלים הנחוצים לקבל ולנצל את הברכה במלוא היקפה. ובבואנו מחודש הגאולה חודש תמוז, גאולת רבנו נשיאנו [הריי"צ זצ"ל] וגופא בתר רישא אזיל, יגאל כל אחד ואחד מאיתנו בתוך כלל ישראל מכל עניינים המבלבלים ויוכלו לעבוד השי"ת בשמחה ובטוב לבב

אגרות קודש מתורגמות, חלק ג - איגרת ו'-תל"ו - מתוך כרך י"ז עמ' רפ"ח

תשובה:

במענה על מכתבה מג' לך, בו שואלת באשר יש אפשריות עתה להעביר בית מסחרה לפנה מרכזית יותר, אבל עי"ז תכנס בעוד חובות.

לדעתי בכל זה כדאי הדבר, בכדי להרחיב הכלים של פרנסה, ואז מתקיים הכתוב הרחב פיך ואמלאהו. ובלבד שירחיבו ג"כ את צנורי הפרנסה, היינו בהענינים דהידור במצות, בהנהגת כל אלו התלוים בפרנסה של בית מסחר זה, כל אחד לפי מצבו ובענינו.

ובודאי תסביר לכל אחד ואחת מהם את גודל הענין דהידור במצות בלאו הכי, ובפרט במצבם עתה. והשי"ת יצליחה לפרנסה במנוחה ובכשרות ובהרחבה.

אגרות קודש כרך י ג'כב

תשובה:

במענה חמכתבו מב' מ"ח, בו כותב אודות החובות שנצטברו במשך השנים האחרונות, ולכאורה אינו רואה לע"ע אופן איך לסלקם, ולכן עלה בדעתם, אולי כדאי לנסוע לחו"ל למשך איזה שנים ולהשתכר שם באופן שלא רק יכסה ההוצאה השוטפת אלא גם יספיק לסלק החובות.

והנה מובן שלכל לראש יתוספו הוצאות הנסיעה הלוך ושוב אשר לא מועטות המה, נוסף על מה שבכלל העתקה ממקום למקום קשורה עם הוצאות מיוחדות, כן מובן שאין ודאות מוחלטת שבמדינה שיבוא ישתכר באופן המתאים לכסות כל ההוצאות והחובות, שהרי אין בידם של המבטיחים להבטיח אלא במשך שנה ושנתים, וגם זה באם לא ישתנו התנאים ביותר ועוד ספיקות בזה, ונוסף על כל הנ"ל באים ג"כ הקישוים בהסתגלות במקום החדש ובפרט בהנוגע לילדים קטנים, דמכל הלין טעמי לא נראית לי סברא האמורה, ועליו להתענין על אתר בענין של פרנסה נוסף על משרתו הקבועה וכמו שראה חסדי השי"ת בנוגע לשידוך, ילדים, דירה וכו' (ובטח זוכר שגם בזה הי' מיואש ח"ו), תקותי שגם בזה יהי' בעתיד יותר טוב מאשר משער, ובלבד שיוסיף התענינות ואליבא דנפשי', בהצנור וכלי בהמצטרך לו ולב"ב שיחיו...

בברכה לבשו"ט בכל האמור והכל הולך אחר החיתום, יעשה את שלו להרבות אומץ בעבודתו בקדש וכמסובב מהסיבה יבשר טוב גם בעניניו הפרטים.

אגרות קודש כרך טז ה'תתלג

תשובה:

ובהקדמה: ישנם ענינים סותרים זא"ז, וא"א אלא שאחד מהם יהי' בטל לגמרי או שלא יחולו שניהם בנושא אחד בבת אחת. וכמו בנדו"ד ענין הבחירה וענין הגזירה שהם סותרים זא"ז, ולכן אחד מהם (גזירה) בטל לגמרי - וכמו"ש (ברמב"ם הנ"ל ובכ"מ) שאין מעשי האדם בגזירה מלמעלה - או שאינו חל בנושא ההוא שחל ענין הבחירה, וכנ"ל דגזירת ועבדום חלה על כללות האומה וענין הבחירה על אישים פרטים.

ב' - כנ"ל, שאינם חלים בב"א בנושא אחד. ג' - שאף ששניהם אמתיים בב"א ובנושא אחד בכ"ז ל"ק, כי הראי' אינה צודקת.

בנדו"ד - ענין הידיעה אינו סתירה לענין הבחירה. פירוש: ידיעתי ברור שאם אזרוק מחר אבן יפול סו"ס לארץ - אין ידיעה זו עצמה סתירה לדעה שתאמר שהאבן יש לו בחירה אם ליפול לארץ או להשאר באויר, שהרי גם לפי דעה זו אפשר שיבחר האבן ליפול לארץ. אלא שידיעתי אינה אלא ראי' שאין בחירה לאבן. ואופן הראי' הוא, אשר כיון שידיעתי היא ברורה בלי שום ספק ואת"ל שיש לאבן בחירה, איך אפשר לי לדעת מקודם במה יבחר האבן. היוצא מזה - אשר את"ל שאף שאינו מובן בכ"ז יש בידי לדעת מקודם במה יבחר האבן, הרי אין כאן ראי' כלל.

או ע"י דוגמא שני': ראובן יודע עתידות שיגיד בנוגע לשמעון הנמצא בקצוי תבל (היינו שא"א שישפיע עליו בשום אופן), מעשיו ופעולותיו שבעתיד, אין אמירתו משפעת על בחירתו של שמעון. אלא שראובן יודע ששמעון יבחור בבחירתו החפשית אופן זה.

היינו שבחירתו של שמעון משנה את ידיעתו של ראובן ולא להיפך. הבחירה היא הסיבה והידיעה המסובב, והוא ממש כמו הידיעה הבאה אחר הבחירה, שפשיטא דאין סותרים זא"ז, מפני שהבחירה היתה חפשית כי לא הושפעה מהידיעה ואדרבה הידיעה תלוי' בתוצאות הבחירה וזהו, כביכו', אופן ידיעת הקב"ה. וכמרז"ל (ירוש' ר"ה פ"א ה"ג שם סוף יומא): הקב"ה רואה את הנולד. ואם תאמר כיון שהבחירה היא חפשית לגמרי א"כ איך אפשר לדעת מקודם במה יבחר - ע"ז תירץ הרמב"ם שם שאין ידיעת הקב"ה כידיעתנו ואין בנו כח לידע איך ידע הקב"ה.

אגרות קודש כרך ג  תלט